אני עומד לי כאן על הקצה וחושב, איזה אושר זה יכול להיות,

איזה כייף זה יכול להיות, להיות חופשי.

אז אני עושה לי עוד צעד, חופש מהדהד לי בראש, חופש.!

עכשיו אני מרגיש את הרוח בפנים, זה הרגע שבו כל החיים חולפים על פניי,הנה דנה מהגן.

עוד צעד, אושר מטורף.

השיער שלי מתנופף לו ברוח, לא ידעתי שהוא כל כך ארוך, ידעתי שאני צריך להתספר פשוט לא היה לי זמן. זמן! עכשיו יהיה לי את כל הזמן.

הנה ירון הבן זונה, תמיד הרביץ לי שיחק אותה בריון בגינה.

עוד היסוס, הנעל נפלה , עכשיו מישהו מבחין. זאת אישה.

אני עושה עוד צעד, ועוד אחד, עוד שניים- שני צעדים ביני לבין האין סוף, או, פשוט, הסוף.

יעל!, הנה את! אותך חיפשתי, לא הייתי צריך לחפש אותך הרבה, הכרנו רק לפני שנתיים, מה!? כ"כ מהר?.

אתמול ראיתי אותך שהלכתי לישון, וזהו, היום כבר לא, רק את הפתק, אבל חלב שכחתי לקנות, אני חושב, זה לא חשוב עכשיו. עוד צעד.

זהו מפה כבר אין דרך חזרה.

לא ידעתי שזה יהיה כ"כ ארווך, שייגמר כבר, גם הצרחה של הפוסטמה מלמטה לא עושה לי טוב, מה היא חושבת שאני יכול להתחרט עכשיו ולחזור למעלה!?

חופש!