חזרה ליצירות
שירים

זריחה במצדה

יואל מצגר | (27/02/2007 15:30) | 66 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
צלצול המעורר את הדעת מרתיח,
עיניים טרוטות אל החושך זולגות.
רגליים נחפזות להסיט הבריח,
באופק כמעט והנצו אורות.
ושורת מטיילים חודרות אל הכשף,
וזה המוביל פנסו בידו.
כושלות רגליהם, מאחרים הם בנשף,
וההר מחכה לם בתוך בדידותו.
ושביל הנחש מסתיר את המעל,
אגדות ברומו נחבאות ונגלות.
ולשורת המטיילים נותר רק עוד שעל,
ולשער הכבוד להגיע כלות.
ואודמים השמים, והאופק בוער,
ועיניים צורבות אל האופק בוהות.
ושביל אדום על המים זוהר,
והרקיע מתמלא באלפי נגוהות.
וגלגל החמה מציץ מן האופק,
ומוחק לאיטו את אודם החן.
אף הגה, אף רחש, הולם לו הדופק,
רק רחש צלמניה עונה לו בהן.
וכתפי הרי אדום כזיקית מחווירים הן,
כאילו את סוד ההנץ מסתירים.
וים המלח בתורו גליו לוחכים,
ואדוות האורות יוצאות מכליהן.
ותם החזיון, עייפים משתרעים,
ועדיין קולם לא ישאו זה לזה.
ויודעים הם כי את חזיון האורים,
לביתם ישאוהו, כאותו מחזה.
 
 
זכויות שמורות - יואל מצגר

תגובות

חזרה ליצירות