אמות טרם אחליט/ווליד מאהר ,מתוך האסופה דרך המגורשים.

קראוני הימים לעומק עינייך
ילדתי יסמין והשנים הילקוני
זכרונות אבי לפלשתין

בין עינייך השוחקות שבעות
לעיניה הזולגות דמעות.

נשאוני סופות ומשבים הולמים
אל ילדי החולמים
הצומחים בארץ אין רחמים
עזי רוח מכל ילדי הערים
נומי ילדתי, את לא למדת לאחוז
באבנים.

בבירות החיים
דוחקים את החירות

במניין שנותייך, בדרוך השקט בעינייך
ראיתיהם ילדי פלשתין
רושפים ילדותם, בדעת מלאה שורפים
אותה בעוז
כמה אפשר בגופם הזעיר לגנוז

ילדתי, לנוכח מתכות ראיתי אותם.

יוצאים מהערים
אחרים מכל הילדים
עם כנפיים של נשרים
ממריאים ועטים
כאילו נולדו מבטן אמם למחרת יומם
להיות גברים
חפים מפחדים

והמתכות אינן מרתיעות בהם
חותכות טבור הוולדם

אני אמות ילדתי
אם היית מתה בדם כמותם
שם

נומי ילדתי,
נע נד מכחול חיי מצייר תמונות
צובע בחולות וטובע טבול בכל