היה הייתה....

היה הייתה...\ אושרי.

היה הייתה נערה צעירה \ שחור שיערה ותכולות עיניה.

כשהנערה פצחה בשירה \ התמוגגו מנחת כל שומעיה.

שמעה המכשפה את קולה הערב \ וליבה נתמלא חמדנות וקנאה.

תהתה ברוע 'כיצד אוכל לסרב?' \ ואת הקול בקופסת כסף היא כלאה.

וכך נותרה הנערה היפה אילמת \ ולראשונה הבחינה ביופי סביבתה.

מראות עוצרי נשימה הותירוה מוקסמת \ ואת השירים שגאו בה נצרה בליבה.

ובינתיים ממעמקי היער קולות דהרה \ חייל שב הביתה מן המלחמה.

על סוסו המותש שוכב מחוסר הכרה \ והמוות סביבו עם כל נשימה.

ולרגע קט הוא פוקח את עיניו \ משהו לא בסדר עם חושיו.

אלה יפהיפה מתקרבת אליו \ ואולי מישהו חס על חייו.

הנערה הצעירה עובדת בדממה \ היא ממהרת לסגור את כל הפצעים.

ואט אט מתעורר החייל מן התרדמה \ הודות לטיפולה המסור הוא יחלים.

הימים עוברים להם והחייל מתחזק \ ובלי מילים השניים מתאהבים.

אחד מהשני הם לא יכולים להתנתק \ גם בלי קול הם כל כך בלתי נפרדים.

החייל מספר שהוא בעצם נסיך \ ומזמין אותה לבוא אל ממלכתו.

הוא מבטיח לדאוג לה לכל מה שצריך \ והיא מהנהנת לבקשתו.

כשהם עולים על הסוס הלבן \ הקול שבתוך קופסת הכסף משתחרר.

אהבתם זוכה לגמול קטן \ והקול היישר אל לב הנערה חודר.

ניצוצות זהובים עוטפים את האוהבים \ אל עבר העתיד הם דוהרים בגאווה.

שיריה של הנערה מליבה פורצים \ והיא שרה לנסיך שלה שירי אהבה.

יהלומי השמש. נורה רוברטס.