תקציר הפרק הקודם:
תמר נזכרה; בדרכה למטבח נדמה היה לה ששמעה את קולו של אמנון בוקע מאחד החדרים והתקרבה להאזין מבעד לדלת הסגורה.
"את מחפשת אותי?" שאל.
הסתובבה וראתה את אמנון מגיח מקצהו השני של הפרוזדור.
"היה נדמה לי ששמעתי קולות בוקעים מהחדר וניגשתי לבדוק", השיבה לו.
אמנון קפץ לדקות ספורות לביתו אחרי שסייר במשק החקלאי והיה בדרכו אל משרדו כאשר פגש את תמר במסדרון מחזיקה במגש עליו הניחה את ארוחת הבוקר שהכינה לעצמה בדרכה למרפסת הקדמית.
"הכנתי לעצמי קפה ולחם קלוי, רוצה גם?"
"תודה לך, אכלתי כבר לפני שעות", השיב.
##############################
אמנון השכים ויצא כהרגלו לסיור במשק החקלאי לוודא שהכול עובד כסדרו. בדרכו למשרד פגש את תמר והודיע לה שישוב בצהריים. לפני כן, ניגש למוסך ובירר עם המכונאי הראשי לגבי רכב השטח של סמדר, לוודא אם הגיעו החלקים החסרים, ועד מתי יהיה צורך להמתין לתיקונו. שב לביתו וצלצל לבית החולים באילת ובירר לגבי מצבו של יואב, ואם יש אפשרות להעבירו למרכז הרפואי הקרוב לבית אחוזה. מהנהלת בית החולים נמסר לו שיש אפשרות שכזו אך עליו לחתום תחילה על מסמכים ולדאוג להסעה שתיקח אותו ישר למרכז הרפואי.
אמנון לא בזבז זמן מיותר והתקשר למרכז הרפואי והודיע להם שיש בכוונתו להעביר את יואב מביה"ח באילת אליהם, ועליהם להיות מוכנים לקראתו, בסביבות השעה 13:00.
לאחר מכן, שוחח בטלפון עם פיקוח מנחת המטוסים הקלים, והודיע להם שידאגו לעדכן את טייס המסוק המצויד בציוד רפואי וצוות רפואי מוטס שיחכו לו בשדה בשעה 12:00, משם יטוסו לאילת לביה"ח במקום ויאספו את יואב. בינתיים עד שעת הטיסה ניגש אל משרדו וטלפן משם אל תמר והודיע לה שהוא טס להעביר את יואב למרכז הרפואי ויאחר לשוב.
באותה עת חזרה נעמי מהמשק החקלאי עם עגלה עמוסה מכל טוב והכול טרי טרי: פירות, ירקות, דגים, מוצרי חלב עזים ובשר טלה.
"חשבתי להכין לצהריים דג בתנור עם ירקות בשלל צבעים, אם זה בסדר מבחינתך?" שאלה את תמר כשנפגשו במסדרון.
"כן, בהחלט", השיבה תמר.
בזמן שהחלה תמר לצעוד בכיוון חדר הספרייה, פנתה אליה נעמי ואמרה: "אני מקווה שיהיה בסדר לומר לך שאת שונה בהרבה מנשות תמיר האחרות שחיו בבית זה בעבר. אני מברכת אותך על הצעד שעשית שנישאת לאמנון; הגיע הזמן שיקים משפחה משלו וימשיך את השושלת", תמר הודתה לנעמי על המחמאות שהרעיפה עליה.
לאחר שטלפן אליה אמנון פנתה אל נעמי שהיתה במטבח והודיעה לה שאין צורך למהר בהכנת הצהריים כיוון שאמנון יאחר לחזור והיא התעוררה שעתיים קודם.
אמנון טס לביה"ח ופגש שם את הבנות, שנשארו מאז אתמול בבוקר. תחילה ניגש להנהלת ביה"ח להסדיר את העברת יואב למרכז הרפואי, ולאחר מכן ניגש לחדר בו שכב יואב, שם פגש את מיכל, סיגל וסמדר.
הטייס המתין בגג ביה"ח כשהרופא שהתלווה אליו ניגש להביא את יואב, שני אלונקאים מביה"ח העבירו אותו מהמיטה לאלונקת המסוק, והרופא העלה אותו במעלית לגג הבניין.
הבנות חזרו לחווה ברכבה של מיכל ואמנון הצטרף לטיסה עם יואב.
כשהגיעו למרכז הרפואי נחתו במנחת המסוקים הנמצא על גג הבניין, שם המתין להם צוות רפואי עם אלונקה. העבירו את יואב מיד לחדר עם כל הנוחיות המרבית בתקווה שיחלים במהרה.
אמנון נכנס לביתו בסביבות 14:30 כשריח התבשילים מהמטבח התפזר בכל הבית, תחילה ניגש להתרענן ולהחליף את בגדיו ולאחר מכן הלך לחדר האוכל.
שלושת הבנות הגיעו רבע שעה לפניו וניגשו ישר לחדר האוכל שם פגשו את תמר שנכנסה אחריהן ומיד אחריה הופיע אמנון בפתח חדר האוכל.
בזמן שכולם הסבו לשולחן, הגיעה נעמי עם עגלת השירות והניחה על השולחן את המטעמים והשתייה הקרה וחזרה לעיסוקיה.
האחיות לבית שגיב מיד אחרי שסיימו לאכול ניגשו לחדרה החדש של תמר, הגדול והמרווח, שם סיפרה לסמדר את שעבר עליה בארבעים ושמונה השעות שחלפו מאז התראו לאחרונה, ולא החסירה פרט מהדברים שקרו לה בזמן שלא היו בקשר; לגבי הכסף שאמנון ענבר שכח להודיע לה, כשבדו"ח שהעבירה לאמנון תמיר הראה שיש מחסור בכסף מזומן. לגבי טקס הנישואין החפוז שחוותה במשרדו של אמנון בנוכחות רב העיר אילת, הרב יגאל ברנע, שכלל חופה כדת וכדין, הברכות ושבירת הכוס. מאוחר יותר, על ארוחת הערב הכפרית מלכותית, המוסיקה והריקודים אותם חוותה עם אמנון ביום נישואיהם. והדבר האחרון; ההודעה הטלפונית שהעבירה נעמי אחרי ששבו לבית מטקס הנישואים, מאמנון ענבר בקשר למציאת הכסף המזומן וההתנצלות שביקש להעביר לסמדר.
לאחר ששמעה את סיפורה המדהים והמרתק של תמר התקשרה סמדר למקום עבודתה באגף הזוחלים והמכרסמים והתעניינה בשלומו של מעסיקה בפועל אמנון ענבר ובהזדמנות זו סיפרה לו את אשר ארע לה עם רכב השטח כשנתקעה בדרכה חזרה לאגף. אמנון הקשיש שמח לשמוע את קולה של סמדר, וחזר והתנצל על אי ההבנה שנגרם שלא בכוונה תחילה.
לאחר שסיימה את השיחה הטלפונית ניגשה לחדרה התקלחה, לבשה כתונת דקה ואוורירית ושכבה לנוח.
מיכל וסיגל העדיפו גם הן להתרענן ולנוח עד הערב, אז ייסעו למרכז הרפואי לבקר את יואב, המאושפז שם.
תמר נשארה לבדה בחדר האוכל כשאמנון ניגש אליה ואמר בקול תקיף: "בלי ספק עוררת דבר-מה בקרב העובדים", תמר הביטה בו תוהה לפשר דבריו.
"ומה כבר עשיתי?"
"קשה לי להאמין שהעובדה שנישאתי לך גרם לעובדים לרצות לחיות במחיצת בנות זוגן, ולא כפי שחיו עד כה בנפרד למשך תקופות ארוכות, עד חצי שנה, רחוקים מהאישה והילדים. בנוסף, הובא לידיעתי, שקומץ עובדים נשואים מהשמורה החלו לברר לגבי אפשרות לשינוי מתכונת המגורים הנוכחי, למגורים משפחתיים, כפי שיש ליתר העובדים הנשואים מהמרכז הרפואי והמצפה התיירותי."
"מה בדעתך לעשות בנידון?" שאלה, מתעניינת.
"זהו הדבר האחרון שחשבתי שיקרה כאן לעומת הענפים האחרים הקיימים בשטח האחוזה. בשלב זה לא ניתן לביצוע אלא בעוד מספר חודשים."
"אם תשאל לדעתי, עליך לתת לעובדיך אפשרות למגורים ראויים למשפחה ולא ליצור אפליות בין העובדים הנשואים בענפים השונים המעוניינים לחיות בחברת בני משפחתם. טבעי שמגורי העובדים לא יהיו רחוקים מעבר לרדיוס של 30-40 ק"מ ממקום עבודתם, במיוחד כאשר עובדים רחוק מהבית."
"אם היית במקומי תמרי היכן היית משכנת את הנשואים שבני משפחתם מתגוררים באזור המרוחק מעבודתם בלמעלה מ-25 ק"מ?"
"קודם כל, הייתי דואגת לשכן אותם במבנים דו-קומתיים שיהיה אפשר לאכלס שתי משפחות, עם אפשרות לאכלס עד ארבע משפחות. במטרה להרכיב שכונה שכל דייריה מורכבת ממשפחות."
"אני יכול להבטיח לך תמרי, שאחשוב על הרעיונות שציינת לעומק, ואחליט בהתאם להתפתחויות."
במחשבה לאחור, היה זה אחד מהפעמים הבודדות מאז שהכירו שאמנון נתן דעתו ושמע את הצעותיה לגבי הדברים הסובבים אותם, כמו העובדים.
*****************************************
הערב החל לרדת כשמיכל וסיגל התכוננו לקראת הנסיעה למרכז הרפואי, כשבידם החזיקו ספר קריאה (מהסוג שאוהב יואב) ודברי מתיקה שנעמי אפתה במיוחד עבורו.
באותו זמן התעוררה סמדר מתנומה והחלה להתארגן לקראת ארוחת הערב. תמר שקעה בכורסת הקש העמוקה, במרפסת המוצלת, מנצלת את הזמן בהרהורים ובשאלות טורדניות המציקות לה מאז שנחתה בשדה הקטן שבשטח האחוזה. היא היתה כל כך שקועה במחשבות שלא שמעה את פסיעותיה של סמדר אחותה שבאה להודיע לה שארוחת הערב תוגש מיד.
השתיים צעדו יחד לחדר האוכל; מיכל וסיגל נסעו למרכז הרפואי לבקר את יואב, ולגבי אמנון לא ידעה תמר דבר עד שנכנסה לחדר נעמי עם עגלת השירות והביאה עמה את הארוחה.
"ידוע לך איפה נמצא כעת אמנון?", שאלה תמר את נעמי.
"אמנון עדיין במשרדו עד כמה שידוע לי", השיבה לה.
תמר תהתה מדוע לא הודיע לה על כך לפני צאתו. ארוחת הערב היתה שונה במקצת מהערב הבלתי נשכח שחוותה עם אמנון ביום נישואיה. נעמי הגישה ארוחה צמחונית שכללה בין היתר פשטידות אישיות בטעמים שונים עם ירקות וגבינת צאן, וכן, מיני סלטים שונים ומגוונים ושתייה קרה ומרווה. כשאכלה מפשטידת הירקות חשה במליחות יוצאת דופן במקצת ולא בגלל שנעמי הפריזה בכמות המלח, אלא, היו אלה דמעותיה שזלגו מעיניה ואיכשהו הצליחה להסתיר אותם מעיני אחותה.
נעמי שבה עם עגלת השירות, פינתה מהשולחן את הכלים המלוכלכים, ולאחר שסיימה את עבודתה צעדה אל ביתה כמדי ערב.
לאחר שסיימה לאכול בחברת אחותה תמר ניגשה לחדר הספרייה והתיישבה על כורסה כשרגליה מונחות על הדום והאזינה להנאתה מתוך ערימת התקליטורים שהיו על גבי הכוננית, בזה אחר זה. דקות ספורות לאחר מכן, נכנסה סמדר כשבידה החזיקה עפרון לרישום וקלסר עם דפים חלקים והחלה מציירת את העצמים הסובבים אותה, וגם את אחותה ציירה בחן רב.
הטלפון בסוף המסדרון נשמע כאילו מרחוק ותמר לא הספיקה לענות בזמן, עד שהגיעה אליו הצלצול פסק. כדי לא להסתבך עם המרכזייה הישנה העבירה את השיחות אל משרדו של אמנון, שם נמצא לפי דבריה של נעמי.
*****************************************
בסופו של יום עמוס ומפרך חזר אמנון בשעת לילה מאוחרת לביתו ומצא את הבית חשוך ושקט.
תמר חשה שמסתכלים עליה בעודה מנומנמת, התאמצה ופקחה את עיניה.
"רציתי לשוחח איתך", אמר לה.
"זה חייב להיות עכשיו, אי אפשר לדחות את השיחה לבוקר?"
ניסתה לומר כשהיא מנומנמת למחצה.
"כדי שלא תהיי מוטרדת במשך הלילה מהו הדבר שרציתי לספר לך", אמר.
בלית ברירה הסכימה והקשיבה לדבריו.
אמנון פרם לאטו את כפתורי חולצתו והתיישב על קצה המיטה.
תמר חשה בחום היוצא מגופו, למרות שהיתה מעט רחוקה ממנו, הדבר גרם לה להתרגשות בלתי ניתנת לשליטה.
הוא שם לב, מבעד לאורו החיוור של הירח, לפניה ולקימורי גופה שהיו מכוסים בשמיכה דקה שהבליטה את פטמותיה שהזדקרו.
"התקשרו לכאן הערב ולא ענית לשיחה", אמר.
"לא הספקתי לענות, עד שהגעתי לטלפון השיחה כבר נותקה. ולפני שהלכתי לישון העברתי את השיחות למשרדך, נעמי מסרה לי שאתה נמצא שם... במידה והיתה שיחה נכנסת אתה הוא הכתובת הנכונה ולא אני, לעת עתה."
"לידיעתך, היתה זו דליה דודתי שהתקשרה על מנת להודיע שהיא חוזרת כדי לסיים את איסוף המתכונים והסיפורים הייחודיים המתווספים למאכלים לצורך כתיבת ספרה החדש "הבישול הכפרי מהדרום" (האזור שמדרום לבאר-שבע בואך נביעות שבסיני). סיפרתי לה שנישאנו, והוספתי שלא נהיה בבואה כיוון שנצא לירח דבש. להפתעתי הרבה דודתי שמחה מאוד שנישאנו, ושאת מתנת הנישואין אקבל בבואנו לבית הארחה בקיבוץ דן בצפון."
תמר הגיבה בתדהמה לשמע החדשות והדבר היחיד שיצא מפיה היה: "וואו".
"אני מודה לדודתך על מתנת הנישואין", הוסיפה.
"בנוסף, רציתי להכין אותך לקראת ביקורם של חבריי הטובים משבט בדואים מסיני; הנוהגים לבקר בביתם של זוג שזה עתה נישאו, ובביקורם הם עורכים לכבודם ארוחת שחיתות כנהוג באירועים משמחים. כידוע לך, שמורת הזוחלים והמכרסמים מתפרשת בשטח עד לנביעות שבסיני, והאזור ידוע כמקום מושבם של הבדואים משבט אל-ג'זאני, ואת המנהג הזה מיישמים עד כמה שידוע לי רק הבדואים בסיני. לפני בואם יטלפנו לוודא מתי יוכלו לבוא, ואם עד אז לא יצאנו לדרכנו צפונה, אדחה את ביקורם עד שנשוב מחופשת ירח הדבש."
אמנון נעמד ליד המיטה ולא זז, רק הסתכל על חמוקיה שהתגלו לפתע מבעד לשמיכה הדקה שעטפה אותה. אחרי דקות ארוכות של צפייה באישה שלו פשט את בגדיו נכנס למקלחת והוריד מעליו את החול והאבק שנדבקו לגופו המיוזע, במים הקרים הזורמים, ויצא עטוף במגבת גדולה בלבד.
תמר ציפתה שיניח לה לישון לאחר שקודם התעקש לשוחח איתה דווקא באמצע הלילה כשהיא כבר בשלבי הירדמות מתקדמים.
"לילה טוב תמרי... חלומות פז", אמר כשנשכב לצדה.
תמר נעצה מבטה בגופו, מבלי דעת, כשעמד סמוך למיטה בחסות החשיכה כשרק אורו החיוור של הירח האיר את שרירי פלג גופו העליון החשוף. בעוד היא מסתכלת עליו הוסרה מעט השמיכה שכיסתה את גופה וגילתה את חמוקיה החשופות.
בזמן שניגש להתקלח נותרה מרוגשת עקב קירבתו הגופנית וחשה בלחלוחית.
תמר התקשתה להירדם והסתובבה מצד לצד במיטה הגדולה, קמה וניגשה למקלחת לצנן את הבעירה שבתוכה. התעטפה במגבת רחצה גדולה וחזרה לחדר ונעמדה ליד החלון הפתוח, כשלפתע נפלה המגבת על הרצפה. כך נשארה עומדת דקות ארוכות, מביטה על הירח המלא המאיר עליה. לפתע חשה בגופו העירום של אהובה נצמד אליה מאחור, מחבק ונושק לה קלות על צווארה ולאורך עמוד השדרה. נישק וליטף לאורך גופה מלפנים ומאחור, מלמעלה למטה, עלה לאט לאט בין ירכיה וחש בבערה ובלהט.
תמר נשארה לעמוד בזמן שאמנון עינג אותה בעודה נשענת בידיה על אדן החלון. מיציה נטפו וטפטפו על הרצפה כאשר ליטף מסביב, נוגע לא נוגע.
אמנון אחז אותה בזרועותיו והשכיב אותה בקצה המיטה, פיסק את רגליה והעביר את לשונו לאורך ולרוחב. שותה בצימאון את המיצים הזורמים מתוכה. בכל פעם שעבר עם לשונו האגן התרומם לעברו בעוד גופה רוטט למגע לשונו ואצבעותיו המלטפות את פטמותיה, ואת זרועותיה המושטות לצדדים.
אמנון העביר בה צמרמורת מרטיטה בזה אחר זה ללא הפסקה עד אור הבוקר.
כשעלה הבוקר בבית משפחת תמיר, הם שכבו מחובקים צמודים זה לזו. שעתיים מאוחר יותר, בשעה לא רגילה עבור אמנון, יצא לסיור הקבוע שלו ועבר דרך המשרד.
תמר התעוררה משנתה ועל הכרית היה מונח פרח בר נדיר ביופיו, ופתק עליו כתב: "תמרי, אני מחכה לך בשדה התעופה. בואי עם תיק אחד ובו בגדי החלפה לשבועיים... להתראות בקרוב... מאמנון אהובך."
תמר מיהרה והתארגנה; הוציאה מתחת למיטה תיק לנסיעה וארזה בתוכו פריטי לבוש, מוצרי רענון לגוף וכלי איפור. לבשה מכנסי כותנה לבנות וחולצה שחורה שקופה, על צווארה ענדה מחרוזת אבנים לבנות קטנות, ולרגליה נעלה סנדלים שחורים עם עקב שטוח.
לפני שיצאה לדרכה ניגשה לבדוק אם אחותה עדיין בחדרה, מכיוון שלא פגשה אותה השאירה לה פתק וסיפרה לה על ההפתעה שארגן עבורה אמנון. לאחר מכן, נסעה עם רכבה לשדה התעופה שם החנתה את הרכב על יד זה של אמנון והלכה לעברו.
אמנון עמד ליד המטוס לבוש בג'ינס שחור דוהה וחולצה פרחונית קלילה, ולרגליו נעל סנדלים תנ"כיות. על ראשו חבש כובע קש, ובידו החזיק בכובע קש נוסף מעוטר בסרט שהביא לאהובתו.
עוד בטרם עלו למטוס חיכו להם ליד המטוס יוחאי הטייס וצוות העובדים של מנחת המטוסים הקלים וברכו אותם במזל טוב לכבוד נישואיהם.
אמנון ותמר נפרדו מהנוכחים, עלו למטוס, וטסו צפונה.
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן©
