שירים

מנגינותיי

זמר נוגן בי גם בוקר גם ליל.
תמיד אזמר לאדם ולאל.
זמר נובע מליבי הסוער.
אליי תמיג שב אם ישן אני או ער.
 
עליז וסוער הוא,
עצוב הוא או מר,
תמיד ירעיד מיתרי לבבי,
תמיד אאחז בו תמיד הוא עימי.
 
ידיי ירעידו לאורה וקיצבה.
אצבעותיי את מנגינתי ישאו.
ואם אאחוז ביד בתי הקטנה,
את השיר אעביר מידי לידה.
 
לעולם אין המנגינה נגמרת,
נחבאת היא, ומחכה לשעת הכתרתה.
וכאשר נימי הלב את בשורתה ישאו,
תגיע שעת בקיעתה.
 
זכויות שמורות - יואל מצגר
 
 

תגובות