נבלע בחושך, בולע אור

 

הולך לבדי בעולם של שממה
מסביב כל העת רובצת דממה.
מחפש את האור, ולאושר גווע,
וממשיך, והולך, ובחושך טובע.
לימיני ולשמאלי הרוח שורק,
אופף כל פינה בקור מצמרר.
יושב לי לבד בעולם כה ריק,
מחכה לרגע שהכל יתבהר.
והבדידות נושפת על עורפי האפור
ומסביבי מרחפות רגשות של כפור.
ובעין הסערה, קרן אור מתגלה,
היא שייכת לי, ואני שייך לה.
לפתע גופי זוהר משמחה
וכל רגש עצוב נעלם.
לאט-לאט נעלמת החשכה -
מתחלפת באור כה מושלם.
האור ממלא כל חור בליבי
והזוהר נוצץ סביב נשמתי וגופי.
את כל רגשות הכפור מחליפות
רגשות של שמחה שאותי עוטפות.
וכעת אני מנצנץ וזוהר,
והעולם מסביבי מואר.
אך על אותה קרן אור, החושך גובר,
ונוצר עוד אזור מצומרר.