חזרה ליצירות
שירים

סיום

יואל מצגר | (04/02/2007 10:38) | 74 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ועת ערב ירד ואלייך נבוא,
נשתה מיינך ונגזוז את צאנו.
האם מה ישאר מפריו בגנך,
אם אותך נעזוב והלאה נלך.
 
כעוורים עוד נסב מאחר הקוצרים,
על התלם נלך "עוקצים" נאסוף.
וציפור בודדה על קצה רגב תשב,
ועצוב ומר כמרור לו הסוף.
 
וגם אם נרחק אל חופים רחוקים,
אותך לא נישא כי עימנו היית.
ואותו כי רחק, וממרחק השנים,
כעצם רחוק את זכרו לא חיית.
 
ושוב לעת ערב אנו עולים,
ויבש לו הבר, וכלה לו הצאן.
ואיה הוא הזר שאת פרייך העלים,
ואותך לאנחות הותיר ביגון.
 
 
שני בתי השיר הראשונים,נכתבו מספר ימים לאחר מותה של אשתי יהודית(26/10/98), ופורסמו במקומון קיבוץ "אשדות יעקב איחוד", בו התגוררנו אז.
רק בשנת 2003 כאשר הרגשתי כי סגרתי מעגל אחד, ופתחתי חדש, הצלחתי להשלים את השיר כסמל להתחלת מחזור חיים חדש.
 
פריה של אשה הוא פרי ביטנה, ועוולה גדולה היא מצידו של גבר, למנוע ממנה פריה.
 

תגובות

חזרה ליצירות