11.6.06
גרציה
כל שנה בערב פסח, בין השיחות והברכות, משמחת אותי במיוחד שיחתי עם גרציה, אימא מקסימה ל-5 ילדים ועקרת בית למופת, כי שיחה זו מחזירה אותי המון שנים אחורה, לבית הורי בחלב שבסוריה.
ישנו ביטוי בערבית האומר " איללי פאת מאת" שפירושו מה שעבר מת, אבל לא אצלי, כי תמיד אני חוזרת אל העבר וחיה אותו מחדש.
גרציה הייתה המטפלת שלנו ( מה שנקרא היום או- פר), האהובה ביותר על כל בני המשפחה בגלל תכונותיה הטובות, סבלנותה, טוב לבה ואהבתה לזולת.
גרציה הייתה צעירה יפיפייה כשהיא באה לעבוד אצלנו. היה לה שיער ארוך בצבע דבש ועיניים באותו גוון, ופניה צחים ולבנים.
היא עבדה קשה מאוד, ואת כל כספה נתנה להוריה. אביה היה אדם קשה שהתעלל באשתו ובילדיו ודרש מהם תמיד לכבדו, לשרתו ולפרנס אותו.
הוא נהג לשבת בחצר הבית עם נרגילה בפיו וצעקותיו הגיעו לסוף השכונה.
אנו אהבנו מאוד את גרציה ולא רצינו להיפרד ממנה.
אך בהגיעה לגיל 18, היא הבינה שהיא חייבת לדאוג לעתידה. אחת הדרכים הקשות הייתה לברוח לא"י.
גרציה החלה בחיפושים אחר המבריח שנשלח ע"י הסוכנות היהודית. כאשר היא הצליחה לאתר אותו, ניסתה לברוח איתו 3 פעמים, אך נתפסה ע"י הבולשת, ונכלאה לזמן מה.
בסופו של דבר התייאשה והשלימה עם גורלה.
ניסיונות של רב העיר למצוא לה שידוך מתאים כשלו.
כאשר הגיעה לגיל 24, אבי ניסה לעזור בשידוך והוא אכן מצא לה חתן בן 44 שקראו לו לאלו, על שם משפחתו, משפחה טובה וידועה בעיר.
לאלו היה רווק מכוער מאוד. הוא היה גבוה עם גיבנת בולטת בגבו שגרמה לו להיראות כבן 60. הוא היה עשיר אך קמצן במיוחד. בקיצור, לא ממש הבעל האידיאלי לגרציה היפהפייה.
אבל היא השלימה עם גורלה והייתה ללאלו אישה טובה ורעיה מסורה מאוד.
כאשר התהלך הזוג בעיר, כל העיניים נישאו אליו, והגויים בשכונה צקצקו בלשונם ואמרו " חראם ( הוי כמה חבל) תראו איך היהודים מחתנים את הבנות שלהם".
הזוג חי חיי אישות, אך גרציה לא יכלה להרות, לכן הם החליטו ללכת לרופא הידוע דר' אינטקי, אחד הרופאים הגדולים בעירנו.
דר' אינטקי הסביר לזוג את סיבת הבעיה בכך שזרעו של לאלו חלש, בגלל שהוא לא חי חיי אישות עד גיל כזה, ולכן אין סיכוי לזוג להוליד ילדים.
מאותו יום, גרציה השתנתה, היא הפכה לאישה עצובה, בכתה ימים כלילות, שום דבר לא ניחם אותה, גם לא כשבעלה קנה לה טבעת יהלום וצמיד זהב.
כשנודע דבר עקרותו של בעלה לאחיותיה בא"י החלו להפעיל לחץ על אחותם לבוא ארצה כדי שיוכלו לעזור לה להתגרש מלאלו.
גרציה, בייאושה, החליטה לנסות בכל דרך לשכנע את בעלה לברוח לארץ, כמובן שהוא בהתחלה סירב בתוקף, כי בליבו ידע מה צפוי לו שם, מה גם שהבריחה הפחידה אותו מאוד.
אבל גרציה לא הרפתה והשתמשה בכל קסמה, ולבסוף הצליחה.
כאשר הגיעה לארץ, כל מה שציפתה לו אכן קרה. בני משפחתה לא בחלו באיומים ובהשפלות כלפי לאלו עד שגרמו לו להתגרש ממנה.
גרציה שהייתה כאמור אישה טובה, סבלה מאוד והצטערה בגלל הסבל שגרמה לבעלה, אבל הייתה נחושה בדעתה, כי רצתה להיות אימא.
אחרי שנטשה את בעלה והתחתנה שוב, לא שכחה גרציה את לאלו. היא ביקשה לבוא לבקרו, אך הוא סירב לראות אותה, היא שלחה אליו תבשילים אהובים עליו ולא ידעה שלא נגע בהם מעולם.
כעבור שנתיים נפטר לאלו מצער ושברון לב, בודד וערירי.
והשכנים מעולם לא ידעו מי האישה היפה שתמונתה הייתה תלויה על הקיר המרכזי בסלון ביתו.
כתבה: ריטה
