תקציר הפרק הקודם:
תמר היתה בדרכה אל חדר האוכל כשהטלפון צלצל... היה זה אמנון מעבר לקו שביקש ממנה לגשת אליו למשרד.
בבואה למשרדו הראה לה דו"ח שהביאה בזמנו סמדר, לביתו.
במקום לברר את אי ההבנה ישירות עם התקציבאית המטפלת בנושא העדיף לקרוא לה, למרות שאיננה בקיעה כלל בעניין.
############################
תמר המתינה להסבר מאמנון, מדוע נקראה אל משרדו בנושא שאינו נוגע לה?
אמנון השתהה מעט במתן תשובה...
"עברו כבר יותר משלושה חודשים מאז הגעת במפתיע ותשוקתי אלייך מתחזקת מיום ליום. לדעתי, עלינו למסד את הקשר ולהינשא בהקדם. אינני רואה טעם להמשיך ולדחות את השמחה. בהזדמנות חגיגית זו תארוז דודתי את חפציה ברוח טובה ואפילו תברך אותנו, כמוה גם סיגל ומיכל, והן יחזרו לביתן בצפון."
תמר היתה המומה ומבולבלת מהצעתו, היא חשבה היטב על תשובתה ורק אז פנתה אליו.
"ראשית, קשה לי להאמין שדודתך תעזוב כעת ותיסע צפונה כל עוד יואב אחיינה מאושפז בביה"ח באילת, וכך גם לגבי מיכל אחותו, וסיגל לא תעזוב את חברתה הכי טובה לבדה במצב זה.
שנית, בקשר להצעת הנישואים – לא אעשה צעד כל זמן שאתה חושד באחותי, מבלי שיהיו לך הוכחות שאכן ביצעה לכאורה את העבירה.
בנוסף, אינך רוצה בי כאן את זאת הבהרת לי היטב ביום שהגעתי, ובכל זאת אתה רוצה להינשא לי... מוזר לא?!"
"לידיעתך תמרי, לא יצאתי מדעתי כלל וכלל, והוכיח לך זאת כאן ועכשיו.
הרב יגאל ברנע, רבה הראשי של העיר אילת, מגיע לחווה בהתאם לדרישת הקהילה המקומית לעריכת טקסי נישואין/גירושין, ברית, בר-מצווה ובאחרית ימינו גם לטקסי הקבורה בבית הקברות הממוקם צפונית-מערבית לחווה."
תמר שעמדה עד עתה התיישבה על הכיסא הקרוב אליה. כמעט והתעלפה, סחרחורת קלה שטפה אותה. היא היתה חייבת להסדיר את נשימתה ואת מחשבותיה לקראת הפתעות בלתי צפויות אחרות במידה ויהיו.
"ממש ברגע זה, בחדר הסמוך, מעביר הרב ברנע לאחד מעובדיי הדרכה לפני נישואיו לגבי ההתנהלות המקובלת ביום החופה, ומכיוון שעליו לשוב לאילת עד השעה 15:00 עלינו להזדרז...", המשיך בדבריו.
תמר הבינה שהגבר העומד מולה מתכוון בשיא הרצינות לכל מילה שאמר.
"דברים רבים יש להכין לפני שמגיעים לחופה, כמו למשל: להמציא תעודת רווקות לרישום והוכחה שלא נישאנו, עליי לקבוע עם הרבנית לשיחה מקדימה וכנ"ל לגביך עם הרב המחתן, עלינו להכין את רשימת המוזמנים למסיבה שאחרי טקס החופה, לבחור מקום בו נחגוג את המסיבה, והרשימה עוד ארוכה", מחתה.
"פרט לדברים שציינת, וכאלה שעדיין לא הוספת לרשימת המשימות שלפני החתונה, ישנם דברים שכבר דאגתי להם."
"לא יתכן שנעשו עבור...", החלה לומר, וכאילו נעתקו המלים מפיה.
"עד כמה שזה ישמע לך מוזר ההכנות לקראת החופה שלנו החלו מאז השבוע הראשון שהופעת באזור, כבר אז ידעתי שאני רוצה אותך לאישה. התקשרתי לרב והודעתי לו שאני מתכנן להינשא בקרוב וביקשתי שידאג להכין את המסמכים הדרושים לשם כך, ואת טבעות הנישואין."
"אתה לא באמת מתכוון לזה?" ניסתה להניע אותו.
"כל שעלייך לעשות זה לשתף פעולה ולומר 'כן', לשבירת הכוס אני אדאג לכך.
שני עדים יהיו נוכחים בזמן שאחתום על הכתובה המעידה שנישאנו כדת משה וישראל", אמר וחייך לעברה.
במשך דקות אחדות דממה שררה בחדר; המאוורר שפעל כאילו הפסיק להרעיש לפתע, ואז תמר הפרה את השתיקה.
"ומה לגבי רצונותיך ה...?" שאלה.
"אם הייתי רוצה... כפי שאת מנסחת, לא היה עוזר לך גם אם היית נועלת את חדרך עם המנעול הכי משוכלל הקיים בשוק."
אמנון נעמד מולה ומיקד את מבטו בעיניה הכחולות כים, ליטף את שיערה השחור כפחם (שגלש עד לכתפיה) ונשק לה קלות על שפתיה הרכות והחמות.
"יש לי זר עבורך", אמר וניגש מאחורי מכונת הצילום, שלף זר פרחים מקנקן שהיה מוסתר בפינה, ומסר לה.
תמר הוקסמה מהפרחים שאחזה, עצמה עיניה ושאפה את ריחם לריאותיה.
בזמן שהתענגה מריח הפרחים ניגש אמנון וקרא לרב יגאל ברנע לפני שתתחרט.
הרב נכנס מלווה בארבעה גברים נושאים כל אחד מהם בקצה טלית גדולה.
תמר העיפה מבט סביבה וראתה את אמנון עומד לצידה כשכיפה לראשו, ואת ארבעת הגברים העומדים ומחזיקים בטלית מעל לראשם. מולם עמד הרב וברך.
"הרי את מקודשת ל... בטבעת זו כדת משה וישראל...", אמר הרב ומיד אחריו חזר אמנון על הברכה. ולאחר שברך על היין ולגם ממנו אמנון קרב לעברה את הגביע ותמר לגמה מהיין. לאחר ששתו מן היין אמנון ניפץ את הכוס (שהיה עטוף בנייר כסף) וכל הנוכחים קראו פה אחד 'מזל טוב'.
בסיום הטקס נשק אמנון לשפתיה של תמר ברוך... ורגש רב ניכר בנשיקתו.ארבעת הגברים יחד עם הרב יצאו מהמשרד בתום החופה והם נותרו לבדם. נעל את הדלת הראשית והגיף את התריסים להעמקת האווירה, הדליק נרות ריחניים שהפיצו ריח נעים וזהרו באורם המנצנץ בכל החדר. ניגש אל ארון המשקאות ופתח בקבוק יין תוסס בטעם אפרסק ומזג לגביעים. החזיק בידה וקרב אותה אליו, בעוד עיניו הירוקות מהופנטות ומוקסמות מעיניה חש בפעימות לבה כשליטף את גופה מבעד לשמלתה. מוסיקה מתוך סרטים הנעימה להם בזמן שיצאו בריקוד, צמודים זה לזו. זמן מה אחר כך פסעו השניים אוחזים יד ביד בדרכם לבית האחוזה שעל הגבעה.
אמנון ותמר התיישבו במרפסת הקדמית סמוך לשולחן הפינתי ושוחחו ביניהם, לפתע הופיעה בפתח הבית נעמי (ששמעה את קולו המהדהד של אמנון בעודה עסוקה במטבח, בקצהו השני של המבנה), התקרבה אליו ומסרה לו הודעות שהגיעו בזמן שנעדר מביתו. הראשונה היתה מאמנון ענבר שהשאיר הודעה בזו הלשון: "האבידה נמצאה. כל הכסף נמצא בקופה הקטנה. שכחתי למסור את המידע על כך לסמדר בזמן שהכינה את הדו"ח האחרון. מצטער אם גרמתי לה עוגמת נפש. סמדר שגיב - העובדת הכי מסורה שפגשתי מימיי. מבקש את סליחתה. על החתום: אמנון ענבר מנהל אגף הזוחלים והמכרסמים."
ההודעה השנייה היתה מדודתו דליה טלמור והבנות.
"הגברת נסעה. לאחר שסיימה לכתוב את המצרכים הדרושים לאחד התבשילים שסיפרתי לה הבוקר, בדיוק אז צלצלה מיכל. (נראה שלא היתה בחדרה כמוה גם סיגל חברתה וסמדר אחותה של תמר. הבנות נסעו השכם בבוקר לביה"ח באילת לבקר את יואב השוכב מזה שבועיים במחלקה הכירורגית.) לאחר שסיימה לשוחח עם אחייניתה טלפנה אל שדה התעופה וביקשה שיבואו לאסוף אותה לפני שהמטוס הקל ינחת. בנוסף, ביקשה הגברת למסור שהיא אוהבת אותך ותיצור איתך קשר בהקדם האפשרי."
ברגע שנחת יוחאי עם הדואר, כהרגלו, מיהרה דודתו לעלות על המטוס.
"בקשר לאחותי, ידוע לי שנסעה לבקר את יואב בביה"ח כי השאירה לי מכתב בו כתבה על כך", תמכה תמר בגרסת אחותה.
תמר ניסתה לעכל את כל אשר התרחש ביום הזה: את האשמה המופרכת נגד אחותה, את טקס הנישואין החפוז שניהלו במשרדו ואחריו 'הטקס' הפרטי שלהם עם הנרות והמוסיקה. במבט לאחור נזכרה, שבבוקר לפני צאתה אל משרדו לבשה שמלה לבנה עם פרחים רקומים שהתאימו להפליא לאירוע המשמח.
"הסתבר, בדיעבד, שאמנון ענבר כן היה אחראי לכסף שנעלם בסופו של דבר", העירה תמר.
"הכול התברר כטעות מצערת. אמנון ענבר שכח לספר לאחותך, והוא מצטער על כך מאוד כפי שהשאיר בהודעה. בשיחה אחרונה שניהלנו אמר לי אמנון ענבר - שאדאג למחליף כיוון שהגיע הזמן לצאת לגמלאות. בין היתר סיפר לי שהוא מתכוון לעבור להתגורר בקרבת בתו, אם נכדיו, המתגוררים במושב ליד רחובות."
לאחר שנכנסו לבית עזר אמנון לתמר להעביר את חפציה האישיים לחדר הזוגי והמרווח הנמצא בקצהו הימני של המבנה הפונה דרומה.
תמר נשכבה במיטה (שהוזמנה במיוחד עבורם בהתראה של שבוע בלבד כפי שסידר זאת אמנון מבעוד מועד) עצמה את עיניה לדקות ספורות ומיד פקחה אותן מביטה סביבה מנסה בכל כוחה להאמין על שהתרחש ביממה האחרונה קרה באמת. לא יתכן, חשבה לעצמה, שהיא גברת תמיר, ובכל זאת כשמיששה את אצבעה הרגישה בטבעת נישואין. הוציאה את הטבעת מאצבעה ובחנה אותה מקרוב, רק אז ראתה את ההקדשה שהיתה חרוטה בצד הפנימי שלה: 'לתמרי אהובתי'. היא חשה באדמומית שהתפשטה על לחייה.
כפי שהיה צפוי בקהילה קטנה, כמו זו בשטח השמורה, נעמי ידעה תוך דקות ספורות על המתרחש במשרדו של מעבידה אמנון תמיר. העובדים אשר שימשו כעדים בטקס החופה של אמנון ותמר דאגו מיד לעדכן אותה.
לאחר שמסרה נעמי לאמנון את ההודעות פנתה ואמרה לזוג הטרי: "הייתם מיידעים אותי מבעוד מועד והייתי אופה עוגה מיוחדת לכבוד נישואיכם. מכיוון שלא הזדמן לי להכין עוגה טרחתי ובישלתי עבורכם ארוחת ערב מלכותית לפי מסורת הכפריים מאזור הנגב הדרומי; המאופיינת במרקם הכפרי ובטעמים המיוחדים לאזור זה."
"נשמע מצוין נעמי... נתראה בערב", אמר.
"באחת מהפגישות המשותפות בין נעמי לדודתך, ציינה נעמי את התבשיל, אותו הכינה עבורנו, כעל ארוחת מלכים כפרית טיפוסית לאזור הדרום המורכבת מירקות שורש ובשר כבש. לדעתי הארוחה תתאים להערב", אמרה תמר לאמנון.
"אני מסכים איתך בהחלט. אגש כעת למזווה והוציא מתוכו יין משובח המתאים לאירוע שכזה."
עד ארוחת הערב ניגשו בני הזוג לחדרם והתכוננו לקראת הארוחה לכבודם, אותה יחגגו לבדם כי, הבנות נמצאות באילת בביקור חולים והן העדיפו בהחלטה משותפת להישאר בעיר קרובות לביה"ח. לגבי הדודה היא טסה בבוקר לצפון.
בזמן שבני הזוג ניגשו לחדרם נעמי הכינה את חדר האוכל לכבודם: היא סידרה את השולחן לשניים כשעליו הניחה צלחות וסכו"ם מהמערכת החגיגית שהורישו לו הוריו. מערכת מחרסינה עם פס דק מכסף מסביב, סכו"ם וזוג פמוטים מכסף טהור שהציבה באמצע השולחן ועליהם נרות לבנות מעוטרות בכסף.
הערב הגיע, אמנון ותמר נכנסו לחדר האוכל לבושים חגיגית, הסבו לשולחן והמתינו לבואה עם הארוחה. השניים התפעלו מעבודתה המרשימה של נעמי לכבוד הערב המיוחד.
"ארוחה חגיגית לאור נרות לזוג החדש", אמרה נעמי בזמן שהדליקה את הנרות והגישה להם את הארוחה... איחלה להם בתיאבון וערב נפלא, ויצאה מן החדר.
"התבשיל מריח טוב וטעים בהרבה משחשבתי בתחילה", אמר.
"אולי בגלל הערב הקסום", אמרה.
אמנון קם וכיבה את מתג החשמל והחדר הואר רק לאור הנרות.
"את נראית נפלא, תמרי. את יפהפייה בכל זמן. שמתי לב לכך מהיום הראשון שנפגשנו", תמר העיפה מבט לעברו וחייכה.
נעמי נכנסה והביאה קעריות ממולאות ברפרפת קרמל עם פקאן, הם אכלו מהמנה הטעימה והניחו את הקעריות על השולחן ופנו יחדיו לחדר הספרייה, שם הפעיל אמנון את המערכת והשמיע נעימות מוכרות במקצב לטיני סוחף. הזמין אותה לריקוד ראשון ועוד ריקוד עד שחשה מסוחררת מהיין שלגמה במשך הערב כולו ונפלה בין זרועותיו.
אמנון לקח והשכיב אותה על המיטה, חלץ את סנדליה, וכיסה בסדין. לפתע התעוררה ואמרה לו: "אתה הבטחת...", ועצמה עיניה שוב. העיף מבט אחרון לעברה ויצא מחדר השינה.
כהרגלו סבב אמנון בין החדרים לבדוק שהכול כשורה ולפני שחזר לחדר השינה ניגש אל נעמי במטבח והודה לה על הארוחה.
אמנון התקשה להירדם ראשו התמלא במחשבות. בכל זאת, לא בכל יום הוא חווה טקס נישואין עם האישה אותה אוהב. חשב על התייחסותו כלפיה וזה גרם לו לחשוב לעומקם של הדברים בדרך שונה מהרגיל.
נעמי בינתיים סיימה לנקות את המטבח והשאירה את החדר נקי ומצוחצח. יצאה מהבית ופסעה אל דירתה הנמצאת מאה מטרים מבית משפחת תמיר.
בבוקר פקחה תמר את עיניה הביטה בשעונה וראתה שהשעה כבר מאוחרת למדי, הסתכלה סביב וראתה סימנים שישנו לצדה במיטה. היא הופתעה מעט כיוון שלא הרגישה כלל. קמה מהמיטה התרעננה, התלבשה, וניגשה למטבח.
הכינה לעצמה קפה ולחם קלוי והתיישבה במרפסת הקדמית.
כפי שעשתה בפעמים הקודמות כשהתעוררה מאוחר.
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן©
