מדינה שלי

            מדינה שלי

{בטרם אשכח...}

     שפה עברית אינה אוחזת בשיחה מקרית.

   דם המדרכות זולג, שוצף בעוז, היכן שנצלבו שדרות התנ"ך.

היכן שדמעות  גשם עבות בשר רתחו מזעם את גגות ההרג המתנשאים ממעל,

חיוך מתנצל ושפתיים מזמינות,

שם פגשתי מדינה דקיקה.

היא אימצה אותי אל בין שבילי בדידותה

וליבי רצה אחרת,

היא לחשה לי על סיוטים הטורדים את נפשה השכולה

ופי נדם.

על זרים החושקים בגבולותיה

ואני תמה לפשר בדידותי.

ידיה טוו את נפשי הגולה 

ואני התייפחתי את מחנות הריכוז.

אדמותיה הסתלסלו כשלהבת ערמונית מעל מטוס הנעלם באופק

ואני מונה בפניה את טיוליי במרחב.

ביום מן הימים אספתי את חפציי

קמתי ואעזוב אותה לנפשה.

והיא עוד פוקדת את קרן הרחוב אשר בראשי

מכריזה וחוזרת ומזכירה על מרכולתה הדלה,

ואני אוסף את דמעותיי.

שהרי אין בית בעולם זה

השר בקול אחד.