שלושה מראות ירושלמיות

מראה מעל הרקיע:

אני שט לי על בטני במרחבי עדרי כבשים צחורים

 ונתיבי  נהרת די - דינור שופעת זיקוקים ססגוניים

הניתזים אל שני עבריה..

ידיי מושטות קדימה אוחזות בידית העננים.

בכל פעם שאני מושך בה נולדים עננים חדשים

בשמים.

והנה הם הופכים אפורים שחורים, מתכווצים,

הופכים למטר דמוי גרעיניים הניתז כברד אל הארץ.

פנים מחייכות של ילד קטן מסתכלות בי  מתוך כוכב

קטן אחד.

"כן?!" אני שואל אותו.

"אני ילד האושר" הוא אומר לי. אתה צריך רק לנגוע בי..

אני מושיט את ידי

הידית קופצת למעלה מסך ערפל יורד

 ואני נופל אל תהום הנשייה.

מראה שני:

מראה מתחת לרקיע:

תמיד רציתי לראות את צבעו של האוויר. תמיד.

עכשיו אני שט לי באוויר בשמים ויש לו מן פה כזה גדול

הוא צוחק כל הזמן ומהצחוק שלו יוצאת לה הרוח.

סידרתי אותו! אני מצליח להבחין בצבע שלו. הוא לבן! הוא לבן כמו צבע החלב. עכשיו התברר  לי ששביל החלב נוצר ממנו והכוכבים

אינם אלא  אחיזת עיניים .

האוויר הזה שובב. הוא צר צורות. ועל הר אוויר מתחתי אני רואה בניין.

בניין משרדים ענק צבוע אפור. אלו המשרדים של המלאכים. אני חושב.

אולי אפילו אלוהים עובד כאן..

למעלה ישנם שני מלאכים עם כנפיים ופני אריה הם קרבים אלי ומחייכים.

אחד מהם  מסתכל עלי

"כן?!" אני שואל אותו.

"אני אריה השלום" הוא אומר לי. אתה צריך רק לנגוע בי..

אני מושיט את ידי

היד מתאבנת מסך ערפל יורד

 ואני נופל אל תהום הנשייה.

מראה שלישי:

מראה מעל הארץ:

אני הולך לי ברחוב יפו והרחוב רץ מתחתי.

כל הבתים עומדים במקומם. מוזר.

אני חושב. השמים טסים בכיוון הנגדי ושלט גדול

בכחול כהה נישא לפניהם ועליו פזורים כוכבים רבים.

"אלו כוכבים שנלקחו מאוריון." אומר לי בהרי, זה מחנות הגרעינים.

מניין לך? אני שואל אותו? הוא משאיר לי את צחוקו ונעלם בחנות.

הצחוק שלו עשוי מהרבה גרעינים שפתוחים אל חציים והגרעין שלהם

נראה כמו לשון. הם נפתחים ונסגרים לסירוגין ומשמיעים צחוק צווחני

שכזה.

אני מסתובב ובורח אל בנין ג'נראלי זה עם האריות.

כל הדלתות נעולות. "אין קבלת קהל" אומר לי שומר מוכר.

אני מסתכל אל מאחורי כתפי.

ילד קטן עם עיניים כחולות רכוב על אריה עם כנפים מסתכל עלי

"כן?!" אני שואל אותו.

"אני ילד האשליות" אתה צריך רק לנגוע בי..

אני מושיט את ידי

הפעם אני מצליח לנגוע בו.

אני מתעורר.