בין שני עולמות

דמעות זולגות על פניה

היא לבשה כותונת לבנה

אוורירית זוהרת ושקופה

הרוח נשבה על פניו

וקראה לו ללכת אחריה

אך קינתה שברה את ליבו

הוא פחד להתקרב אליה

שברו לי את הלב

ריסקו לי אותו לרסיסים

כואב לי לחיות עד בלי די

תלושה משני הכיוונים

שאלתי את אלוהיי אם אין חמלה לרשעים

אלוהיי שתק

והותיר אותי לטבוע בכאב שלי.

כאבה היה חזק מנשוא

מורגש באוויר הלילה

רסיסי טל הצטופפו על שיערה

הוא ראה כל זאת ושמע את שירתה

ליבו כמה אליה

הוא השתוקק למחות את כאבה מליבה

אך חשש להתקרב אליה

שברו לי את הלב 

ריסקו לי אותו לרסיסים

כואב לי לחיות עד בלי די

תלושה משני הכיוונים

שאלתי את אלוהיי אם אין חמלה לרשעים

אלוהיי שתק

הוא עשה צעד מהוסס לעברה

היא הרימה את עיניה

כחול מחשמל היכה בו לפתע

הוא הושיט את ידו אליה

הוא ליטף את לחייה הרטובה

היא הגבירה את בכייה

הוא חיבק אותה, ואימץ אותה אל ליבו

בלב שבור היא זעקה את שמו

דמעותיה הפניניות חודרות אל תוך גופו

לפתע היא התמוססה מבין זרועותיו

והוא נשאר לבדו. לגמרי לבדו.

אלוהיי

אין סוף לסבלי

אנא שחרר אותי

את אהובי, זועקת נשמתי