"כמניין שנותייה"

"אני רוצה לומר לכם את זה אבל תבטיחו לי שלא תבכו.

לא מעוניינת שכך יקרו הדברים.

אל תתעצבו.

אל לכם.

רוצה לומר את זה בקול.

אני את שלי עשיתי כאן.

מוכנה ביותר.

אין יותר מוכנה ממני.

תבטיחו לי שתספרו עליי רק טוב, שתגידו שנהניתם מכתיבתי , שצחקתם על הציניות , שלגלגתם על הרהוריי החיים שפקדו אותי.

אך אל תתעצבו כי אני רוצה לעשות את זה .

והפעם אני לא מפספסת .

לא עכשיו.

לא אף פעם.

אני מספרת לכם כי אני אוהבת אתכם.

זהו מכתב פרידה ממני אליכם אהוביי.

זהו מכתב התאבדות ."

"היא מסיימת את השורה ומניחה את עצמה רחוק מהמחשב. כתבה את אשר חפצה לחבריי האתר.

בחדר הסגול שלה היה ריח תמידי של אפרסקים, מן ריח מתוק כזה שיכולת לדמות אותו למי ששכנה שם .

היא הייתה מתוקה.

לא יותר מזה.

חכמה , מבריקה, חריפת שכל , יודעת להבין את נפש האדם , ידעה להבין מעבר למצופה.

אך שנאה את כולם.

לא מתוך מקום של אי נתינה.

מתוך מקום של הבנה.

היא שנאה לאהוב.

היא שנאה לתת .

רצתה שישכחו אותה כי היא עשתה מספיק.

הזמן השאול שלה נגמר .

היא טוותה את סיפור חייה לסיפור אימה ורצתה שכולם ידעו.

ידעו שהיא לא סבלה.

לא לקתה במחלת נפש, ומשפחתה היא ממשפחות האצולה הכי גדולות ודי לכך לציין עשירות מעבר לכל היגיון.

שנאה לראות מה הכסף עושה לאנשים.

שנאה להבין מה הכסף יכול לעורר בך.

עומדת בחדר הסגול. החדר שאותו היא חולקת את הסודות שאיש אינו יודע.

בכל שעה.

בכל זמן.

הוא שם .

החדר!

הוא שומע לתפילותיה , מקשיב לסודותיה , שונא את נפילותיה, ועוזר במשאלותיה.

השיער החום האין סופי שלה מכסה את גופה הלבן והיא מביטה במראה הענקית ומספריי קצבים כרוכות סביב אצבעותיה מתחילה לקצוץ את שיערה .

לאחר שעה היא עומדת עדיין , שיערות קצוצות ועוקצניות מוטלות על גופה ושיערה חצוף ופרוע עדיין לא מוכן למשאלתה. להיות קירחת לגמרי.

להוריד את כל השיער שהיא טיפחה במשך 10 שנה. הכול למען המטרה.

מעבירה יד קטנה על הפדחת החדשה שלה היא מרוצה.

מלטפת את הבטן הקטנה היא מחליטה.

הפעם זה סופי.

היא כורעת על הרצפה ברכיה משופשפות ופצועות והיא מעוותת את פניה בכאב, תופסת בשיניה את שפתה התחתונה ופולטת אנחה.

סופרת 16 כדורים למניין שנותיה .

עכשיו היא טהורה כמו שרצתה.

"לא זה לא בגללכם . אתם הכי קרובים לכול.

לא קרה לי כלום.

לא הכאיבו לי ולא פצעו את נפשי.

אני מאושרת.

מאושרת להיות בת 16 לנצח.

אל תאשימו את עצמכם ותתהו מה קרה ומה פספסתם ולו יכולתם לעצור את זה בזמן .

זה יותר גדול מכם.

ואתם לא יכולים לעצור את הזמן , הזמן עצר מלכת בשבילי.

ועוד מעט הוא ייעצר אצלכם אתם תראו... "

ההורים צופים בקלטת שהשאירה להם נטלי הבת הקטנה מבין 4 בנים.

מוכי הלם הם שותקים ואימה מכה את הסלון הענק .

יכולים לשמוע את המוות לוחש באוזנם.

אותה לוחשת בבירור.

"עוד מעט יגיע תורכם"