"קול" \חלק ראשון

"בדיעבד אפשר לומר שזו הייתה התחלה טובה.

אפשרי לומר שזו הייתה פרספקטיבה אחרת לחיים, מבט אחר , גורם שלישי.

אני.

אף אחד לא מאמין, כולם בטוחים שבדיתי סיפור .

אם כך לאן נעלמתי שנתיים מחיי?

לא אוכל לשכוח לעולם את הדמות שכיכבה בחיי כ"כ הרבה זמן.

טיפול מסור.

לפעמים זה מרגיש באמת כמו חלום.

אולי זה באמת חלום?

יש מישהו שיכול לאמת את שקרה?

הזוועות מציפות אותי בכל פעם מחדש.

והדמות.

הדמות המסתורית שמגיחה לחיי , ריח נרקיסים רענן, פרפיום מוזר , מתוק מדיי. לא לטעמי.

יש בדמות הזו נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

אפילו בעצימת עיניים הדמות משרה את הנוכחות .

ריח כלור חריף, הבכי נשמע מכל כיוון , אי אפשר לסבול את זה יותר.

זה מבעית!

הדמות שם.

לא נשמע קול, אפילו הנשימה נראית נעתקה , אבל למה?

איפה אני לעזאזל?

אותה דמות הגיעה בדיוק אחריי שבוע.

אחריי שבוע ימים.

אותם פרחים.

טריים.

נרקיסים, אפשר להריח . שוב.

והפרפיום... למה כזה מתוק?

התסכול שובר , חובקת אותי השנאה לכל עכשיו, אפשר לנפץ את החלונות במבט אחד.

כולם עזבו אותי חוץ מהדמות ?? תוהה.

למה נרקיסים אבל?

מי הדמות בכלל?

ידיים נוגעות בי, מלטפות את שפתיי , כאב מפלס את דרכו , אפשר לצרוח?

אין לי קול?

צרחות מבפנים, הנפש נקרעת , הליטוף ממשיך , דם קושר את דרכו במורד סנטרי , לשון חצופה מלקקת את הדם שנשפך , ורגש מיני זע במכנסיי , ריגוש של אורגזמה מתקרבת , הלשון החצופה עושה את דרכה לצווארי והריגוש גובר.

צופר צורם נשמע , הליקוק חדל. הריגוש קפא במקומו.

מה קורה פה????

שוב צרחות ללא קול.

צרחות מבפנים.

פה בפנים אצלי!!!!

בתוך הראש.

מישהו שומע אותי??

מישהו שומע את אותן צרחות או שזה רק אני??

תזדיינו כולכם!!

אתם לא שומעים אותי??"