והקול לא שאל
אייך
רמש ושרץ האדמה זחל לעבר היבשה
נראה שעד יום שלישי
יהיה טוב
יותר מכך לא היה מה עוד לקוות
לאור התוגה הנוגה
עץ משריש על פלגי מים
נפל אפיים ולא לפתע
זה היה סימן לכול היותר שגם העיניים
לא צפו את העתיד לעלות מהמים
האדים
היו עדים
לתבונה המרחפת כעננה,
מנסה להמטיר טיפות
אחרונות לצרפן להצפה
האישון צופה
במעגלי הגיחון והפישון
בל תיכלה הלחות
מעל פני האדמה
בזחיחות הדעת
היה הסימן לבאות
לנסים והנפלאות
גם שבאו האפלות
ידענו הן חולפות.
את חד הקרן
ואות הקין ראית
ואת חוט השערה
הבאה בקוף המחט ואין עולה ריקמה
למראה.
הרימה זחלה ככול זוחל
ליעודה
הבל המילים דימם
לא היה שם אלוהים
שיבחין ביופי המילים
מלבד אנשים
מגששים בחושים ונתלשים
חשופים
כמעטה כסות קהל רגישים
היו בבצק הטופח
לשים שמרים
ביזע לחמם
והאנשים הנשמרים עמדו במרחק
סביר שהאיר על טיב
השאריות
המראות ומה שהעיב
הספיק לשחוק
את הבכי והצחוק
ולגחך בגב כחגב המכרסם
אות ואינו רואה את הבאות.
בבצורת המילים
הסם היה מונח באסם
לההזיות וחזיונות.
עד העונה הבאה
שתעלנה הפרות השמנות
לשעה טובה
וסוף לחלומות
החרקים נחו על העלים ניתן היה להבחין
בשעה שזחלו
ונחלו הצלחה או כישלון
מהיכן מתחילים הגבעולים להתעבות לענפים
ומהיכן מתחילים
העלים להצהיב
האור התרפק בשולי מפתן השער
נישבר פתאומי במנסרת אור
קשת
ואין לגשת
ויד מגעת בזוהר
בטוהר הזה ראיתי זיכרון
שהעלה על פני חיוך
ויהי קור
אף על פי כן
מי שהבחין
ברשת הגוונים ההזויה
בעשן המתפרק לרסיסים
ומתפזר אדים מסיסים
היה עובר אורח זר,
שלא דר בין יושבי הארץ הזו
בן חלוף
היה צריך לבוא מבחוץ
לראות ולהעיר
מה שניראה מבפנים
היה קיר ומטפס
חפושית הגן החליקה על גבעול
חיפושית הזבל נשאה על גבה את העול
זיקית
נצפתה מתעקשת
להצטבע להחליף פיגמנט.
שלא יועיל להסתיר אמת
ואת העור שמת.
ונשל
יום נוסף
הונח
אור חלוש ותלוש
בקע
חדור רצון המשכיות
שקע נעדר יכולת להציף
עוד חילחל מבעד לחריך הדלת
נח קלוש על ידית הדלת
והכסיף
לא היה עוד דבר להוסיף
על הזוהר הזה
ועל התפזורת
וההתפזרות והפזיזות
וההחשפות וההתערטלות
מלבד להניח מוהר
ולפדות נפש באהבה
רבה
ולהתפלל לשלומה
את חלקת שער הראש
עובר אורח מקרי
ליטף
לא היה חידוש גם בכך.
מנחת מילים
ועלים יבשים עם מספר צימוקים
לניחומים מלווים בחיוכים
בתוספת מעט רחמים
הניח זר והלך לדרכו
טיב הדברים
ומהותם.
ככלות הכול.
מי שלא הלך זחל
מי ממך ומי אלייך
כדברייך
נחל את נפתולייך
הטף בכה
ילדה קטנה צפתה לרחוק
הזמן רחף בין התוהו
לרגישות
מה שרחק מהעין
מקן הנץ נצפה.
וכפה על הפן וכורחו לשנות ארשת
עוד תו נמחק
עוד יום רחק מאתמול
הכל יחד הבהיר
שיש לחזור לפרוזדורים
להתרחק מזרים
מזור לא יצמח שם
יש להתעורר בלילות
לבכי הילדים
הדרים בחלומות
לראשית בראשית
למשגה בריאת הזמנים
המשובשים
הניבראים על כורחנו
וחלקם בכוחנו ככלות הכול.
בחלל הזה
ובזמן המקומי
של שוטי הכפר
אפשר לראות
כי לא צמח פרח פתאומי
המפזר ריח
חלומי.
הגן הקדום
הפך בוסתן ממשי ואישי וקטן
מהחתום לא נותר דבר
התפרחת הצמיחה
גירוי לעיטוש.
וידיעה
שיש להפריד מבין שוטים
לעשבים
ויצרים.
הצרים על הדעת התפוגגו בשעה טובה
ויהי יום שישי.
בשער הזה לא יבוא ולא יפול אור החמה.
השבת באה
בכסות מלאה ענוגה וצנועה
היא לא תערוך סטרפטיז
ליושבי החומות
מבעד הסדקים הדבר ניכר
שאין כאן מילים
המתפזרים לשווא
מלבד זמן מנוכר
וצל נופל על אבנים
צר לי עלייך אחותי
בשקיפות הידיעה הזו
הייתה מונחת כול הדעת.
עתה את ושעטת במחול המפזר חול לעיניי כול
איש לא יטול קורה מבין עיניו
שזה יהיה ברור.
הדיבר היה מיותר
דעתי נותרה כשהייתה
כאן לא תפוסל מעץ הנופל
תיבה קולית מהדהדת.
אולי אישה ההולכת ומועדת
לקול הרוח והווה
והמתהווה.
הרוח רחף
ואפף מסתורין
על עזות ההתערטלות
התאהבת במוות
הוא דחה אותך
והדף למרחק
באגם הדם האחרון
ברבורים צחורים
וארוכי צוואר
טבלו ראשם.
ורחש ליבם
מצטבעים באודם
כקודם.
בחוף הגלידו סלעי הדם
אדם שפוי לא יבוא ולא יהלך
בין סדקי הדעת
וחילחול הנפש
בחול
אמרו לא פעם אחת
אם תתמידי בכך
אולי תהפכי ללילית או אוח
או רוח
תבחרי.
תחרחרי מבעד לחריכים רגישות
הברבורים הללו
לא ישובו להיות צחורים.
מאמות המידה וקשיות העורף
עלו ובאו הדברים ללא מעטה וקישוט
להק החרקים בכנפיים שקופות
רחף באוויר.
ממתין ללהק דבורים
שיצטרף
עוד יום
אמש חלף
ורמש נוסף עף
מעז יצא מתוק
אפשר להנחיל עוד כלל לחוק
ואם יסתבר שעל העז יעוט הבז
ויתלוש עד לעצמות את השאריות
אז גם לכול היותר נוותר
ולא ננחיל כלל ולא
יקוב החוק את ההר
אולי כמים קרים מנהר נשטוף.
על החוף הצוף ישאר חשוף בין עלי הכותרת
לאבקנים.
יעלה לאור פרח טורף הממתין
כמלך לנתין שיצמית לצמיתות
מי שישרוד יזכה לצאת לחרות
מעוף העוקץ
ישמר לסוף הטוב
גם הרע יהיה הרע
במיעוטו
ונטע ידיעה בספק
ובמחשבה שתכולתה
מונחת לאופק בהיר
מתחינה משתפכת,
עם בחינה מדוקדקת
למספר התנודות הנחוצות
לעמוד באוויר
ללא ניד
מידיעה לדעה הסדרים החדשים
נבראו ועלו מהריק
גם החתירה באוויר
לא עוררה את פיק הברכיים
ניחוח עבש שהעיק
עלה על קיר הלב
הבהיר שבכול בריאה
יש דבר מה מחיק
שאולי אפשר לתקן או להעתיק בשנית,
אטימות עם לחות על ציר הזמן
ובציר שכר נמסך בשיכרות להחליק
דעה כנגיעות אזוב חלקלק עם ירוקת
סימנים מקדימים
שקיר הצמיח בהמולה הזו.
לצד קול עורב ושרקרק.
עדות והוכחה
לנחוץ מבפנים אל החוץ
המקק גם הוא ניברא בעיתו
לחלץ צווחה פיתאומית
להבהיר שעודך פוחדת מחרקים,
שהמוות לא יאיר לך פנים
שאם תמעדי ותפגשי כנף מעילו השחור .
את לכול היותר תתעלפי
ממראה אלומת האור הכהה
והקור.
היום
לא מתים בקלות
האזיני לצרצר מנסר בכנף שקופה
ורגל דמויית מסור
עשור ועוד נוסף
יוסיף
לנסר ואין מבשר
הסימטאות הללו
והאוטוסטראדות
דרסו צב וגם את צבי
ישראל
בנגישות הזו שאין בה כול שסתום
בצליל הנעדר רגישות ותוחלת של תום
בסטרפטיז המותז לקול צליל
כמותג
תוף האוזן עוד נותר סופג את הד
וחוש מגושם ניעור
חושף את העור
לכתם שמש נוסף
על סף האמור
אולי עד סוף יום שישי
עוף נוסף מוזר
ימריא בסדק העננים
יאסוף חלב ציפורים
הסנונית והסיס אותו לא ששו להביא
אל הקן
בחן הדברים
ניישן את שלא נבהיר
מכאן לעולם
ונשים ברכה
בל תיפול ציפור במעופה
