שירים

ללא שם

תמיד חוזרת לשם לא יודעת למה
לאותה הנקודה בפעם הלא יודעת כמה
זה חוזר על עצמו בקרוסלה מסחררת
עד שמתבלבלים וחושבים שאולי יהיה אחרת
ובדיוק שאתה עם רגל אחת בחוץ
ומתכונן לקפוץ ולהתחיל לרוץ
הפחד דוחף אותך חזרה פנימה
ושוב הכל מטושטש ואי אפשר להסתכל קדימה
זה מפתה לשבת ולהישען לאחור
עד שהצבעים מתערבבים והופכים לשחור
אז עוצמים עיניים כדי לא ליראות
וככה נתקעים אנשים בבועות

תגובות