יצירות אחרונות
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (0 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (1 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (1 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
סיפורים
סוכר26.11 אנשים הם גומי. היית מותחת אותנו עד שהקימורים בצד היו נפרמים. אז היית מנערת את השכבות המיותרות ופורשת מול האור, כדי שנוכל לראות כמה יפה את דרך השמש. אמרת שצריך לחייך לזרים כל עוד הם זרים, כל עוד זה לא מתוך נימוס. היית מתמכרת לנשימות ארוכות לו הייתה לך הזדמנות אחת לנשום כמו שצריך, אני יודעת. ניסיתי למתוח אותם פעם, ומתחתי עד שנפרם ונפל כפתור, והידיים שלי התעייפו, ואת צחקת ונעלמת בלי לומר דבר. ילדים הם פלסטיק. בקיץ של יום חמישי שכבנו על הדשא וחיכינו להפוך למי-גשם, עד שהדשא יחשוב שכבר חורף ממש ויצמיח פטריות. "אבל אסור לאכול אותן," אמרת, "הן כולן שלי". [בסוף גם את הלכת לי, בעיניים אדומות רוטטות וצעדים ארוכים מטושטשים- אמרו שחלמת אותנו, ומקומם של חולמים הוא במקום אחר, פשוט יותר, רחוק מהקשת]. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |