יצירות אחרונות
תחת שמי אדוני (3 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -19/04/2024 18:01
הַנָּבִיא מַלְאָכִי –מֶסֶר לְיִשְׂרָאֵל/ אהובה קליין (c) (2 תגובות)
אהובה קליין /שירים -19/04/2024 16:21
בארץ ההפך (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (12 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (5 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (10 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
סיפורים
קורנליההשמונה במרץ אלפיים וחמש ושוב בשש-עשרה והשבע-עשרה בדצמבר. קורנליה. [קצות הכנפיים נקטמים וכבר יש ערימה מכובדת, אידיוט שפוי מרים גבה אבל לא אכפת לנו ממנו]. אפשר להרגיש את הרוח דולפת דרך הקירות והדלתות רועדות מצחוק כשקורנליה נועלת אותן, כאילו יחזרו לחפש אותה. פעם השיער שלה היה מסתדר יפה מאחורי האוזניים, והיא יכלה לראות את הלכלוך מכסה נמשים דוהים. והיא כבר לא ממש זוכרת אם יש לה עיניים תחת השיער. קורנליה מטומטמת ונאחזת במה שכבר אי אפשר לראות. אמא תמיד אמרה שקורנליה היא הבת שלא היתה לה, וקורנליה היתה עוצמת עיניים ומחכה למשהו טוב. [הם נועלים אחריהם ואומרים שקורנליה משוגעת, משאירים חלונות פעורים. זה לא נורא, לפחות כאן לכולם קר יחד. מפלצות אוהבות סדקים באור, היא אומרת לאף אחד, מפלצות אוהבות-]. נוצות ושאריות כנפיים רודפות את הרוח החוצה ומתפוגגות, לקורנליה אין אופק. היא צוחקת ומתנדנדת למטה ואחורה כמעט כמו ילדה אמיתית, מחייכת לפיה כחולה קטומת כנפיים שלא תברח לה לעולם. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |