הצייר

הַצַּיָּר

הַצַּיָּר הִגִּיעַ אֶל הַכְּפָר

וְיָשַׁב לְצַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים.

מִכְחוֹלוֹ הֶחְלִיק עַל הַקַּנְבָס

כְּרַקְדָן.

אַנְשֵׁי הַכְּפָר הָאֲפֹרִים

לָבְשׁוּ עַל גַּבֵּי הַקַּנְבָס בְּגָדִים בִּשְׁלַל צְבָעִים,

עַל פְּנֵיהֶם שִׂמְחָה וְצַעֲדֵיהֶם

רִקּוּד.

וְיָצָא הַצַּיָּר אֶל הַשָּׂדֶה

הַפָּרוּס לְמַרְגְּלוֹתָיו וְנִרְחָב,

יָשַׁב וְצִיֵּר אֶת הַנּוֹף,

אֶת הָעֵצִים, הַגְּבָעוֹת הַיְּרֻקּוֹת.

וַאֲנִי הִתְיַשַּׁבְתִּי מוּלוֹ

וְהוּא הֵחֵל לְצַיֵּר אֶת פָּנַי,

אַךְ פָּנַי לֹא צֻיְּרוּ עַל הַקַּנְבָס

כִּי אִם נַפְשִׁי,

בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים, חַיִּים וּמְיֻחָדִים

כְּמוֹתָם לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם.

וּכְשֶׁסִּיֵּם אֶת צִיּוּרוֹ,

אָרַז מִטַּלְטְלָיו

וְהֵחֵל לָלֶכֶת בַּשְּׁבִיל

שֶׁיּוֹבִילוֹ מִשּׁוּם מָקוֹם לְשׁוּם מָקוֹם