ה – 10 באוגוסט 1931 ארמון המשנה במרקש.
שעת ערב מוקדמת. בפתחו של הארמון נפרש שטיח אדום ומבהיק בניקיונו. משני צידיו של השטיח ניצבו שלושים משומרי משמר המלוכה לבושים בבגדי שרד בצבע אדום ומעט ירוק כצבע דיגלה של מרוקו. לראשם חבשו תרבוש מרוקאי בצבע כחול כצבע הצריח של הארמון. ואיש חרבו על ירכו. עששיות רבות מעשה ידי אמן בצבעים מרהיבי עין דלקו בכל רחבת הכניסה לארמון - משווים למקום אווירה חגיגית ואינטימית כאחד. הכול היו דרוכים לבואה של השיירה המלכותית. זו לא איחרה לבוא.
תרועת חצוצרות קצרה בישרה את בוא השיירה של כ - 7 מכוניות חדישות ומפוארות מתוצרת חברת "סיטרואן" הנודעת.
שתי המכוניות הראשונות חלפו ליד השטיח האדום והמכונית השלישית נעצרה ממש למרגלות השטיח.
שר הטקס ניגש אל המכונית ופתח את דלתותיה.
ראשונה ירדה רעייתו הצעירה של המלך ובידה פעוט בן שנתיים בקירוב. לימים המלך חסן השני, ולאחריה ירד מולאי מוחמד החמישי, הסולטן ה – 20 בשושלת המלוכה העלאווית, של מרוקו.
המלך הנאה והצעיר מאוד. היה לבוש בהידור רב: חליפה אירופאית בצבעי אפור שחור ומעליה הגלימה – הגלבייה – הלבנה שלאורך צווארונה ובתי היד שלה שזורה הייתה רקמה בצבעי זהב וכסף.
שרים נוספים ואנשי מעמד ירדו בזה אחר-זה ממכוניותיהם, וצעדו אחר המלכה והמלך אשר סקרו את משמר הכבוד. מבעד לחלונות הרחוקים – באגף המשרתים- נראו פניהם המציצות של חלק מעובדי הארמון. נשים אחדות לא עמדה להם ההתרגשות ופתחו בצהלולים לכבודו של המלך, זה השיב להם במחווה נאה של נפנוף בידו לשלום – מלך ביופיו תחזינה עיני העם.
לאחר דקות אחדות נבלעה כל הפמליה אל תוככי הארמון למנוחה קצרה מעמל הדרך.
את פני המלך והמלכה והמוזמנים, שנכנסו זה עתה לאולם המבואה שבארמון, קידם מחזה מרהיב ביופיו.
אולם המבואה היה גדול ורחב ידיים כ 20 אמה רוחבו - ואורכו היה כמעט כפול מרוחבו.
קשתות רבות ניצבו בחללו של האולם כשכל קשת הייתה צבועה בצבעים שונים מחבירתה. אין קשת זו דומה לקשת האחרת, כשהצבעים ה"שולטים" היו ירוק כחול, ומעט אדום. עיגולי הקשתות עוטרו בעיטורי זהב, מלאכת מחשבת מעשי ידי אמן.
הקשתות עוטרו בעיטורי זהב, מלאכת מחשבת מעשי ידי אמן. בעלי העין החדה יכלו להבחין בפסוקים מן הקוראן ששולבו בתוך העיטורים המוזהבים.
מן התקרה הגבוהה השתלשלו נברשות ענק אשר חרף היותו של החשמל מצרך מצוי, דלקו בהם נרות שעווה רבים בעלי ריח עז ונעים - ריח הלבנדר, מהול בריח יסמין- שהתפשט בכל רחבי האולם.
לאורך קירות האולם- בין קשת אחת לאחרת - היו פרושים מרבדים ועליהם כורסאות בעלי מסעד נוח מאוד וכן שולחנות עץ בגוון המהגוני.
המלך ורעייתו, ואחדים מהפמליה שלו, התיישבו אל השולחנות למנוחה וחילוץ עצמות מטורח-הדרך המייגע. המשרת האישי אץ רץ למטבח וחזר משם בלווית שני מלצרים הדורים אשר בידי כל אחד מהם, טס נחושת ועליו מיני משקים קרים: משקה לימונים בטעם נענע, פלחי תפוזים מסוכרים , משקאות תוססים ומעט מפירות העונה.
לאחר מנוחה שנמשכה שעה ארוכה ניגש שר הטקס ולחש דבר מה באזני המלך. המלך הנהן בראשו וקם ממקומו, כך עשו רעייתו ושאר האישים. כולם נשרכו אחר שר הטקס שהוביל את המלך ופמלייתו לאולם האוכל הנהדר.
מה נהדר היה מראה אולם האוכל בצבעיו המרהיבים וקשתות קטנות ששיוו למקום צורת קיטונים-קיטונים, במרכז ניצב שולחן גדול ביותר שלארבע פינותיו ניצבו עשרים כסאות בעלי משענות-גב גבוהות ביותר וגם הם – כיתר הריהוט באולם – רופדו בבדים מעוטרים ומחוטבים תבנית היכל.
משני ראשיו של השולחן, מעט מאחרי הכיסאות, עמדו שני מלצרים לבושים בגלבייה ירוקה וחגורים באבנט בצבע צהוב. לראשם עטו טורבן לבן מעוטר ברקמת בית המלוכה. השולחן היה ערוך בטוב טעם ובכלים מכלים שונים, לבנים כעין הבדולח. הנרות הגדולים שבמרכז השולחן דלקו בגאון, ואורם ריצד על הכלים היפים להפליא.
הממונה על האירוח, הושיב את רעיית המלך בראשו האחד של השולחן ואת המלך בראש השני הנגדי, ואחר וכך הושיב את האישים כל אחד לפי כבודו ומעלתו.
בהינתן האות, סבבו מספר מלצרים והגישו את המנה הראשונה שכללה בין היתר מיני ירק וקנרס ממולא בשבבי מוח עגל. ולאחריו הוגשה המנה העיקרית כבש עם מעט אורז מקושט בכמהין מתובלים בזעפרן. הטעמים והריחות הנפלאים של המאכלים, דומה, נּבטו מפניו של המלך הצעיר , וכל כולו אמר קורת רוח מרובה.
כדרכם של מוסלמים אדוקים, לא הוגשו לשולחן משקאות חריפים או יינות מסוג כלשהו. בין מנה למנה קינחו האורחים בשתיית מיני שָׁרַבַּת, וכל אלו מעשה ידיה של הטבחית הראשית, הגברת מרים מלכא.
הארוחה נמשכה שעות ארוכות, ובסיומה נכנסה הגברת מלכא עם עוגת יום-הולדת גדולה ומרשימה ביופייה. האורחים קיבלו את פניה של הגב' מלכא במחיאות כפיים סוערות ואף המלך לא הסתיר את שביעות רצונו מהערב המופלא.
המלך, שלא כדרכו ובניגוד לכללי הטקס, פנה אל הגברת מלכא בזו הלשון : "לָּלָּה מְִרים, אְלָלה יְבָּרְכּ אִידִיכּ עְלָא הַד אֵלְמַכְּלָה אֵלְמִזְיָינָה בְּיזַף" (דודה מרים, אלוהים יברך את ידייך על האוכל הטוב והטעים מאוד). הגברת מלכא, שמצויה הייתה בדרכי מלכים, ענתה למלך באותה מטבע: "אְלָלה יְכְּתֵר כִירְכּ וִיטוֹול עוֹמְרָק יָא מוּלָאי אֵלְמָלִיכּ" (אלוהים יגדיל חסדך ויאריך ימיך).
הגברת קדה קידה עמוקה ופנתה לשוב אל מקום עבודתה – המטבח.
"אחיי ורעיי", אמר המלך, בפנותו אל המסובים. "אני מודה לכם על הערב המרגש והמהנה. ועל ששמחתם בשמחתי. תלינו בטוב והיו ברוכים". בכך רמז המלך שברצונו לפרוש למנוחה.
האורחים קמו ממקומם והמתינו לצאת המלך ורעייתו אשר עשו את דרכם לחדר ההסבה מלווים בשר הטקס ובשלישו של המלך.
