ציפורניים / 5 / 6 / 7 /

ממש מעביר את התמונה של ״הקשישה המצוירת״-זו הנאחסת בימי נעוריה וטפריה אדומים מדם! שערה מולבן-מחומצן, שכבות פוך וצבע על עיניה ופוך ופודרה על פניה! ברררררר.

הביא אותי להביט בציפורני המכורסמות, בשערי הקצר שבו זרקה כבר שיבה, במתני העגולות ולברך: ברוך שלא בראני ״מצטערת״! הבל החן ושקר היופי-ורק הנשמה חשובה! אבל מותר להתגנדר קצת, ומותר להסתרק קצת, ומותר לשים בושם לימוני ולהרגיש טוב עם מה שיש!

חידדת לי את המחשבה במילותיך העשירות, רבקה יקרה!

את בטח מכירה את אותן בעלות הציפורניים הארוכות, שמצליחות להקליד ואף לתפעל נייד. לי אין מושג איך.

שלישיה מרשימה מאוד.

השיר הראשון עם הרפרור לאליס, לפדופיל שהפך בעל שם עולם... השניים הבאים כבר נמצאים בתוך האירוניה של "החלום", שכחת החלום והמציאות.

האמת

מה לנו ולאליס בכלל?

.

ברשותך, אריק, רק לשאלה בסוף תגובתך: 

אליס היא סמל - קצת לפי אריך פרום, כפי 

שהשמש, אותה סימלתָּ בחום הקיץ בשירך

"שיר לקיץ", 

וקצת לפי קרל גוסטב יונג, כפי שכאן נקבתי 

בשמהּ. 

בספרות לילדים, אינסוף ילדות-גיבורות מוזרות

(בלבי בת גרב, למשל) באו לעולם אחרי אליס. 

לא זו בלבד: כל הטרנספורמציות שלה ("אכלי

אותי" ו-או הוראות אחרות, לגודל וכיו"ב) "קורות"

לילדות-נערות - ולנשים בגילים מאוחרים יותר:

הרצון לִקטון-לִרזות, או לִגבוה, למשל. 

אגב: גם אצל בנים-ילדים-נערים-גברים יש

תהליכים דומים. 

כך שלדעתי, להבנָתי, בכלל יש לנו הרבה-

הרבה עם אליס.

עד כאן, בינתיים. 

תודה רבה-רבה ולילה טוב. <לב>

רבקה

---

שכידוע לנו שורשיו עמוקים מסיפוריו של  לואיס קרול.

המבט שלו בילדה האם הוא משקף את המבט הגברי בילדות-בנערות? השיר שלך מציג את האופציה האחרת - המבט של הילדה בעצמה.

.

שאלה גדולה, המבט של לואיס קרול בילדות-

בנערות - בתור מבט גברי.  

אני לא בטוחה בידע שלי כדי לתת תשובה

לשאלה. 

עולה אצלי ילדה אחרת, בלי קשר ל-אליס,

ולדאבוני, לא זוכרת את שם היצירה, רק את

שם הסוֹפר: דוסטויבסקי. ילדה בת עשר, שכובה 

על ספה, כאילו רדומה, משיבה מבט חושני

לגבר שמביט בה. (נדמה לי שכבר הזכרתי

את הפרט הזה.)

מה שאני כן יכולה לומר בביטחון - כן, נכון, 

בטקסט שלי המבט הוא של הילדה בעצמה.  

תודה רבה-גדולה על קריאה+תגובה, אריק. <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

שלושת השירים נקראו אצלי כרצף אחד, הנע בין זיכרון, התבגרות והתבוננות מפוכחת במציאות. מרגש כיצד דמותה של אליס* מייצגת את חלומות הילדות, וכיצד השנים מקלפות בהדרגה את האשליות עד לקבלה של מי שאנחנו באמת. הציפורניים האדומות אינן רק פרט חיצוני, אלא מטאפורה עוצמתית למסכות, למרחקים ולסדקים הנפערים בין אנשים. הכתיבה שלך חסכונית אך רבת משמעות, וכל מילה נדמית כמונחת בדיוק במקומה. הצלחת לעורר מחשבה על הזמן החולף, על הזהות המשתנה ועל המחיר של הניסיון להיאחז במראית עין. יצירה מקורית, אמיצה ומעוררת הדים, שממשיכה להעסיק את הקורא גם לאחר השורה האחרונה.

*

ככל הנראה הכוונה היא לאליס מ"אליס בארץ הפלאות" של Alice's Adventures in Wonderland, שנכתב בידי Lewis Carroll.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

דרך דמותה של אישה בת שישים עם ציפורניים ארוכות ואדומות ושיער צבוע, את משווה את עצמך ל"אליס בארץ הפלאות" שגדלה והשתנתה. ו מנסה לנחם את עצמך שטוב שהזדקנת אחרת , אך השיר מסתיים בתחושת שבר, חרדה ומרחק בלתי ניתן לגישור מאותה ילדה תמימה שהייתה פעם.

כתיבה נפלאה לך - שבתך לטובה

בשלושת השירים הללו ראיתי את התום שאבד בעיניך. אותן ציפורניים אדומות וארוכות, אולי אצל בחורה צעירה, אולי אצל אישה בת 60 המנסה להיראות צעירה. והיא חשה כמו מלכת הקלפים עם הלבבות האדומים של לואיס קרול.

הראשון: יפה ומרגש, מבטא שביעות רצון מאיך שגדלת: יש לך שאלות על הלק ואת אומרת שטוב שאת גלת טוב, שציפורניך קצרות בלי לק שלה, ארוכות-שערך לבן וקצר.

השני, זועק: באמצעות ציפורניה האדומות היא מבקעת-בקע-שסע.

השלישי, לא נעים: התרחקתם מאליס, ציפורניה והיא בבית.

תודה רבה לך רבקה יקרה, שבת טובה ומיטיבה.

הו רבקתי היקרה, הצפורניים האלה, האדומות כדם וארוכות כל כך...

אליס שלך איננה אליס של לואיס קארול, איננה אליס של ילדותנו, שרצינו

להיות איתה בארץ הפלאות.

אולי היא מלכת הלבבות בחפיסת הקלפים...

והזכרת לי, רבקתי, אליס שרציתי לדמות לה בילדותי.

אליס שלי (קראו לה זלדה) הייתה קליינטית של אמא שלי, כשתפרה שמלות לגברות נכבדות.

לאליס שלי הילו ציפורניים אדומות וארוכות (ואני כירסמתי את ציפורני) והיה לה שיער ארוך ובלונדיני

והיא הייתה גבוהה... ואני חלמתי להיות כמוה.

אוי, איפה הם ימי התום...