מַעְגְּלֵי אַדְווֹת

איזו שירה, ואיזה הלל

אשרינו שזכינו

קצת התבלבלתי, אבל זו בעיה שלי.

מבטא התרוממות נפש: זו העתק להשיק את ספינת המדבר. מדד הרגע, טיפות שלווה, מעגלת אדווה, אצבע אלוה. תודה רבה לך שמאי היקר, המשך יום טוב וסופ"ש טוב ושקט.

שמאי היקר,

שיר יפהפה, עשיר בדימויים ובמראות טבע, שלוקח את הקורא למסע בין מדבר למים, בין געגוע לשורשים ובין זיכרון לתקווה. אהבתי במיוחד את המעבר מ״ספינת המדבר״ אל האגם ומעגלי האדוות – כאילו הדרך כולה מוליכה מן הצמא אל השלווה. הסיום ״מעגלי אדוות, אצבע אלוה״ חזק ומזכיר כיצד נגיעה קטנה בנפש, כמו טיפה במים, יכולה ליצור מעגלים ההולכים ומתרחבים הרחק מעבר לרגע שבו נולדו. שיר עדין, רוחני ומלא אמונה. יישר כוח, שמאי היקר.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

היום בבוקר נכנסתי לחנות הספרים באחד המרחבים, אע״פ שהיה בה ריח תמוה של בעלי חיים לא נעים במיוחד, נגשתי אל מדף הספרים.

מצאתי שם סידורי תפילה מנויילנים וחתומים של דפוס קורן. כאשר שאלתי את אלישה האם ניתן לפתוח אותם ולדפדף בהם היא אמרה שאי אפשר.

יותר מאוחר כאשר חזרתי הביתה ותארתי את הריח, אמרו לי כי יתכן ומדובר במיני מכרסמים הנמצאים בקרקע המבנה או במחסניו האוכלים או מנשנשים את נייר הספרים להנאתם.

״יפה״, חשבתי לעצמי, ״איזו מראה כפולה, גם הספרים סגורים וחתומים בניילון ואין קורא בדפוס קורן, וגם והחנות המפורסמת לא לא מעלה ריח אפרסמון כלל וכלל, אלא מסתגפת בריח מכרסמים.

הרמתי גבה, ותוך כדי כך אני פותחת את הדפדפן באתר של גלי, וקוראת את שירתך ואומרת לעצמי: ״יושב לו שמאי וכותב לו מחזורי תפילות ושירים ותשבחות, וריח השירה עולה באויר ואילנות גן עדן מתרוננים שמחים ועולזים בשירתו.

פשוט נפלא

 פרידה מגעגוע וכאב , ותנועה קדימה אל עבר התחלה חדשה, שבה האדם מתחבר מחדש לשורשים שלו, לטבע  ולאמונה. בסופו של דבר, המסע מוביל להחזרת הרוגע והשלווה לנפש.

מקסים ערב נעים

מסנוור ומכה ביופיו,שמאי. חגיגה של מילים