במהלך הקריאה נזכרתי במעשיות על ארבע העונות שמגלמות נערות או גברים, מכשפות שונות.

תיאור הקיץ כאל, וחזרה אל המציאות "תיירת ביקשה כוס חלב" והסיום הנהדר.

פשוט יפה.

בפסיפס מהתקופה הביזנטית הממוקם בחמי טבריה, ניתן לראות ארבע עלמות המקשטות את תקופות השנה.

ואף בשעונים באירופה ניתן לראות עלמים, אנשים, וסבא זקן (חורף) המגלמים את עונות השנה.

אשמח לשמוע סיפורי מעשיות,

כל טוב וערב נפלא

ארבע האחיות – חורף, אביב, קיץ וסתיו

כולנו יודעים שלאחר החורף בא האביב, אחריו הקיץ, אחריו הסתיו, ושוב חוזר החורף. אבל מדוע זה כך? כיצד הצליחו עונות השנה להגיע להסכמה?

בתחילה לא עלה הדבר בידן. כל אחת מן האחיות משכה את השמיכה לכיוונה ורצתה למשול לבדה. בני האדם סבלו, משום שלא ידעו אם למחרת ירד שלג, אם עצי השיטה יפרחו, או שמא יבקיעו פטריות מן האדמה. שוב ושוב אבדו היבולים, שכן לפתע, באמצע הקיץ, היה עלול לרדת כפור אכזרי, וכל הזרעים הצעירים היו קופאים.

לבסוף מאסו בני האדם באנדרלמוסיה הזו. הם בחרו את האיש החכם ביותר שביניהם ושלחו אותו לדבר עם עונות השנה ולהחליט מי תבוא אחרי מי. האיש החכם ביותר היה בחור צעיר ויפה מאוד, אך שמו נשכח במהלך הדורות.

הצעיר קיבל עליו את המשימה להציל את האנושות ויצא לחפש את מקום משכנן של עונות השנה. זמן רב נדד: חצה הרים ושדות, שחה בנהרות, פילס דרכו בביצות טובעניות. הוא התעייף מאוד, בילה חמישים זוגות נעליים ושחק מאה בגדים, אך לבסוף מצא את הבית שבו התגוררו עונות השנה – שעדיין היו חסרות שם ופראיות לגמרי.

ילדים, אולי אינכם יודעים, אך לבני האדם יש מתנה מופלאה אחת: היכולת לדבר. מילה הנאמרת בזמן ובדרך הנכונה יכולה להשיב סדר לעולם כולו. דברים חכמים הם התרופה הטובה ביותר לכל בלבול. והצעיר שלנו, אף שהיה עדיין צעיר, הבין זאת היטב.

הראשונה שפגש הייתה זו שלימים תיקרא חורף. היא הייתה האחות המבוגרת והקשה מכולן, ולכן גם היה הקשה ביותר להגיע עמה להסכמה. היא כלל לא רצתה להקשיב, וכל רצונה היה להקפיא את הבחור ולהפוך אותו לקרח.

אמר לה:

"ראי, את הרי המכובדת והבכירה מכולן. משום כך מגיע לך הכבוד הגדול ביותר. היי הראשונה לפתוח את השנה. ינשבו סופות השלגים שלך בראשית השנה, הקרחונים יקפאו והידיים יקפאו מקור. אנחנו, בני האדם, איננו מפחדים מקשיים, ונפגוש אותם מיד בתחילת הדרך. ולכבוד שערך וניסיונך – שמך יהיה חורף, ואת תפתחי את השנה."

החורף שמח לשמוע את הדברים המחמיאים. הוא יילל בעוצמה גדולה אף יותר, פסע אל ראשית השנה, ומאז ועד היום הוא ניצב ראשון וגאה במקומו המכובד.

האחות השנייה שפגש הייתה אביב – נערה צעירה ועליזה, שצחוקה נשמע כפלגי מים מפשירים. שערה הארוך והמשיי התפזר ברוח, והעולם כולו התמלא אור וחום. אפילו הצעיר התחמם, לחייו האדימו וידיו חדלו לרעוד מקור.

אך גם היא לא רצתה להקשיב. היא רק צחקה, רצה בין השדות, ובכל מקום שדרכה – האדמה הוריקה והפרחים פרחו.

אמר לה הצעיר ברוך:

"את היפה מכולן. ממך נושבת חמימות, ואת מחממת כל אשר סביבך. בואי מיד אחרי החורף. לאחר ימי הכפור והלילות הארוכים, כל אדם ישתוקק לחום ולעשב רך תחת רגליו. כל חי ירצה להתעורר משנת החורף. ואז תבואי את, להעיר ולחמם את כל היצורים שעל פני האדמה. ושמך יהיה – אביב."

האביב אהב את הדברים הללו. הוא פסע מיד אחרי אחותו הגדולה, ומאז ועד היום הוא בא אחר החורף ומחזיר חיים לעולם.

לאחר מכן פגש הצעיר ילדה קטנה מאוד. מציפורים בקעו מתוך ידיה, אחריה התגלגל הרעם, והיבולים נבטו והבשילו. זו הייתה הילדה השובבה שתהפוך לקיץ – עדיין פראית ובלתי מרוסנת.

הקיץ התחבא בעשבים הריחניים, זינק ורץ בשדות, סביבו רפרפו פרפרים והעצים רחשו בעליהם הירוקים. הצעיר המותש בקושי הצליח להדביק אותו. לבסוף תפס אותו, הרים אותו בזרועותיו ואמר:

"ואת, ילדה, אינך רק מעירה את החיים – את החיים עצמם, במלוא יופיים ושפעם. בואי אחרי אחותך היפה. שתיכן תסתדרו נהדר יחד, וגם לנו יהיה טוב יותר. תחילה יתעורר הטבע משנת החורף, ומיד אחר כך יפרח וייתן יבול. אנחנו נכבד אותך, נשמור על מתנותייך ונוקיר כל יום שתעניקי לנו. ושמך יהיה פשוט – קיץ."

הקיץ אהב את הדברים הללו, והסכים לעמוד אחרי האביב. עד היום הוא מחמם אותנו בקרניו ומעניק לנו פירות וגרגרים.

לבסוף פגש הצעיר את מי שתהיה סתיו – אישה שכבר אינה צעירה, מעט קודרת, אך מדי פעם, כאשר חייכה, הבהבו בעיניה ניצוצות נעוריה. באותם רגעים נצבעו עלי העצים בכל צבעי השלכת: צהוב, אדום, כתום, חום, ארגמן, ירוק ואף זהב.

אז הייתה האחות הרביעית יפה להפליא.

אמר לה הצעיר:

"ואותך נקרא בשם היפה – סתיו. תבואי אלינו כאשר נתעייף מן העליזות של האביב ומן השפע של הקיץ; כאשר יגיע הזמן לאסוף את היבול ולהתכונן למנוחת החורף הארוכה. וכשתגיעי, נקבל אותך בכבוד גדול."

הסתיו הייתה הפשרנית ביותר מבין האחיות. היא לא התווכחה כלל, חתמה את מעגל השנה, ומאז ועד היום היא עומדת במקומה ואינה זזה ממנו.

וכך נקבע הסדר מאז אותם ימים קדומים: החורף פותח את השנה, אחריו בא האביב, בעקבותיו רץ הקיץ, ולבסוף מגיע הסתיו, ההולך ומתקדר מיום ליום – עד ששוב מפנה את מקומו לחורף.

.

איזו מעשיה נפלאה שופעת אור צבע וחמימות.

רוחב יריעתה עצום

ממש תודה מעומק הלב,

ולילה נעים

נכנסתי לאווירה של  טיול ביום קיץ לוהט בין צריחי כנסיות, ומפגש פסטורלי עם תיירת המבקשת כוס חלב, המעורר זיכרונות.  
נשאבתי לשירתך  היפה ומלאת עניין
לתוך תמונה  של  קיץ וים בצבעי מילים מקסימים.
תודה רבה לשירתך אלפי יקרה..
המשך ערב נעים
ממני שמאי.

שירים נפלאים אתה כותב, תפארת כל מחזור תפילה.

שבת מבורכת מלאה שמחה ואהבה