קריסה-

מוצאת נחמה בנכד שמגיע לביקור אצלך למרות שבגילך את קורסת ממצבך. תודה רבה לך איילה היקרה, ערב טוב. 

אילה יקרה,

שירך “קריסה” כואב ונוגע מאוד. את מתארת בכנות את ההתמודדות עם הגוף המשתנה, הכאב, הלילות הלבנים ותחושת חוסר האונים, עד שהקורא ממש מרגיש את כובד המועקה.

ודווקא מתוך החושך מגיע הרגע היפה ביותר – הנכד, בחיבוק ובנשיקה פשוטים, מצליח לרגע להפוך את הכול ולהחזיר שמחה ואור ללב. אהבתי במיוחד את הדימוי של רגעי האושר הנשמרים “במגירה שטמונה בלב”. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים האלה מעניקים לנו כוח להמשיך.

שיר חשוף, אנושי ומרגש מאוד. מאחל לך שמגירת הלב תתמלא בעוד הרבה חיבוקים, נשיקות ורגעים של אושר.

לילה טוב ושקט

שמוליק