געגועים מראש

את משווה את חייך ל"תיבת נוח" אשר מגינה עליה כרגע, אך היא צופה ומפחדת מהרגע שבו התיבה הזו תטבע 

את פונה אל האחרים  בשאלות על מה שהם יודעים או ידעו בעתיד, ומביעה חשש לגבי היכולת שלהם למצוא יציבות  בעולם.

כותרת השיר והשורה האחרונה מבהירות שאת חווה "געגועים מראש" –מתגעגעת ומצטערת על הפרידה והאובדן עוד לפני שהם התרחשו בפועל.

בוקר מואר ושבוע נהדר

רבקה יקרה,

שיר מטלטל ונוגע, שיש בו געגוע שכבר נולד עוד בטרם הפרידה. הדימוי של "תיבת נוח הנושאת אותי" חזק במיוחד , מסע בין זיכרונות, הרהורים ורגשות סותרים, לצד הידיעה שגם למקום המגן ביותר יש גבולות. השאלות שאת מפזרת בשיר: מה ידענו, מה נדע, ומה יישאר אחרינו  מעניקות לו עומק קיומי וכאב שקט. והסיום, "פתחו כבר בעונת הגעגועים", מצמרר ביופיו, כאילו הלב מבקש מאהוביו להתחיל להתגעגע עוד כשהוא כאן. כתיבה אמיצה, חשופה ומרגשת מאוד.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

את חשה שתיבת נוח הפרטית שלך טובעת, והיונה אינה נושאת במקורה עלה של זית. מחשבות והרהורים על החיים ועל סופם, ועל הגעגוע שנותר לצד דאגה לדורות הבאים. 

מטלטל: אם נמצא איפה להתביית ברגע שתיבת נוח הנושאת אותך תטבע נחוש את אותן התחושות שלך. תודה רבה לך רבקה יקרה, שבוע טוב ושקט. יפה  כתבת.

רבקתי היקרה והאהובה, 

רציתי לכתוב לך שתיבת נח לא טבעה, היא נתקעה על פסגת הרי אדום...

אבל אני יודעת, אני יודעת את דבריך.

אוי רבקתי, עברת כל כך הרבה בשנות חייך

ועכשיו - עייפת. אני כל כך מבינה

גם אני עייפתי, אבל עדיין ממשיכה להשיט את התיבה שלי.

הציצי מבעד לחלון, אולי יונה עם עלה של זית מגיעה אל חלונך...

אולי?

מהו. החיים אינה רק תקווה-אלא גם שאלות והתחבטות: והקצרצר הזה מביע את סימן השאלה בדקות ובעדינות רבה!

יישר כח, רבקה יקרה.