חַוָּה מוּל הַגַּלִּים

חַוָּה מוּל הַגַּלִּים

כְּשֶׁהָאַרְגָּמָן מַצִּית אֶת הַשָּׁמัיִם,

נִדְלָק גַּל בְּלֵב אִשָּׁה

הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת, כְּמוֹ הַנָּחָשׁ בְּגַן הָעֵדֶן,

מְפַתָּה אוֹתִי, מְעוֹרֶרֶת אֶת אֵשׁ נָשִׁיוּתִי,

וְחוֹשֶׂפֶת לָאוֹר עֶרְגוֹת נֶפֶשׁ עֲמֻקּוֹת.

מְסֻמֶּמֶת מִקֶּסֶם, אֵינִי מִתְבּוֹשֶׁשֶׁת,

אוֹחֶזֶת בְּמִכְחוֹל גַּעְגּוּעִים וּמְצַיֶּרֶת מַאֲוַיִּים

הַדִּמְיוֹן מַפְלִיג, הוֹפֵךְ לִמְצִיאוּת,

וּפֶתַע אֲנִי עֵירֻמָּה כְּחַוָּה מוּל הַגַּלִּים,

צוֹעֶדֶת בִּפְסִיעוֹת זְעִירוֹת אֶל תּוֹךְ הַתְּכֵלֶת,

כְּשֶׁגּוּפִי הוּא הַר גַּעַשׁ רוֹתֵחַ.

וְהִנֵּה אַתָּה שׁוּב כָּאן, מוֹשִיט אֶת יָדְךָ,

טוֹבֵל בַּכָּחֹל וְצוֹבֵעַ אֶת גּוּפִי,

מְלַטֵּף תַּלְתַּלֵּי זָהָב שֶׁל בַּת יָם קְטַנָּה.

אֲנִי כְּמוֹ מְכֻשֶּׁפֶת, לֹא מִתְנַגֶּדֶת,

נִרְעֶדֶת וּנְבוֹכָה, שׁוֹתֶקֶת וְנִכְבֶּשֶׁת,

יוֹנֶקֶת בִּתְשׁוּקָה אֶת נִיחוֹחֲךָ הַלָּכוּד בִּי.

חַבֵּק אוֹתִי חָזָק, כְּלָא אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ,

שְׂפָתַי נִשְׁמָעוֹת לְקֶצֶב שִׂפְתּוֹתֶיךָ הַנּוֹשְׁקוֹת.

אֲנִי נָעָה אִתְּךָ, שָׁרָה לְךָ אָהֲבָה.

זוֹ הַשְּׁקִיעָה הַמִּתְחַיֶּכֶת שֶׁחִבְּרָה בֵּינֵינוּ,

הִיא שֶׁיּוֹצֶרֶת אֶת מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה.

"אֲנִי אֶת שֶׁלִּי עָשִׂיתִי", הִיא לוֹחֶשֶׁת בְּסִפּוּק,

וְנוֹטֶשֶׁת לְאַט לְעֵבֶר חוֹף אַחֵר,

לְהַצִּית אִשָּׁה נוֹסֶפֶת, לְהָבִיא לָהּ אֹשֶׁר.

כְּמוֹ הָאֹשֶׁר שֶׁאַתָּה מֵבִיא לִי – אַתָּה וְלֹא אַחֵר.

אֵין עוֹד אֲהָבוֹת עֲזוּבוֹת בֵּין הַשְּׁקִיעוֹת.

~

מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים, אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת צִבְעֵי הָעוֹלָם כֻּלָּם: אֶת הַצָּהֹב שֶׁל הַחַמָּנִיּוֹת, אֶת הַיָּרֹק שֶׁל הַמִּרְחָבִים, וְגַם אֶת הַחוּם שֶׁל מָה שֶׁקָּמֵל מִסָּבִיב. אַךְ יוֹתֵר מִכָּל הַגְּוָנִים – לִבִּי נִמְשָׁךְ אֶל תַּבְעֵרַת הָאַרְגָּמָן שֶׁל הַשְּׁקִיעָה, אֶל אוֹתוֹ רֶגַע מֻפְלָא שֶׁבּוֹ הָאֵשׁ הָאֲדֻמָּה נִפְגֶּשֶׁת עִם הַכָּחֹל וּמִתְחַבֶּרֶת אִתּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה מְתוּקָה.

לְעִתִּים אֲנִי חָשָׁה כִּי נַפְשִׁי הִיא כְּמוֹ אֲגַם צָלוּל וְעָמֹק, הַמְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הָרֹגַע, אֶת הַשֶּׁקֶט וְאֶת הַמְּנוּחָה. אַךְ מִתַּחַת לִפְנֵי הַשַּׁלְוָה, הָרְגִישׁוּת הָרַבָּה שֶׁבִּי מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי לַחְשֹׁב וְלַחְקֹר דְּבָרִים לָעֹמֶק, יֶתֶר עַל הַמִּדָּה; מַמָּשׁ כְּמוֹ פְּנֵי הַמַּיִם לְאַחַר שֶׁאֶבֶן נוֹפֶלֶת לְתוֹכָם, מַכָּה גַּלִּים וּמְעוֹרֶרֶת הֲדֵי מַחְשָׁבָה.

וְאָז, מִתּוֹךְ הָעֹמֶק הַזֶּה, אֲנִי הוֹפֶכֶת לְפַרְפַּר אוֹ לְצִפּוֹר הַנִּכְסֶפֶת לַחֹפֶשׁ. אֲנִי מְרַחֶפֶת מֵעַל הַמִּרְחָבִים, נָעָה מִפֶּרַח אֶל פֶּרַח בְּקַלּוּת, וּמְנַסָּה לְהַעֲנִיק מֵהַיֶּדַע וּמֵהַנִּסָּיוֹן שֶׁצָּבַרְתִּי לַאֲחֵרִים – וְאָז אֲנִי מַרְגִּישָׁה מְסֻפֶּקֶת וּמְלֵאָה. מִקְּצֵה הַיּוֹם וְעַד קְצֵה הַיָּם אַמְשִיךְ לְהַפְלִיג וּלְרַחֵף עַל פְּנֵי הַגַּלִּים, חָפְשִׁיָּה וּרְגוּעָה. אִם בֶּעָבָר עוֹד אָחַזְתִּי בְּחֶבְלֵי הַתִּקְוָה, הֲרֵי שֶׁהַיּוֹם אֵינִי נֶאֱבֶקֶת עוֹד; אֲנִי פָּשׁוּט עוֹטֶפֶת אֶת הַכֹּל בִּגְלִימָה רַכָּה וַעֲמֻקָּה שֶׁל גַּעְגּוּעַ, מוֹצְאָה אֶת מְנוּחָתִי בְּקֶצֶב הַגֵּאוּת וְהַשֵּׁפֶל, נְמוֹגָה אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַגָּדוֹל שֶׁל הַטֶּבַע.

~

~

בְּחַג הָאַהֲבָה, בְּיוֹם טָ"ו בְּאָב הַזּוֹהֵר,

אֲנִי מְאַחֶלֶת לְכָל חָבֵר וְחָבֵר:

שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח אֶל הָאוֹר וְהַטּוֹב,

וְנִזְכֶּה כָּל יָמֵינוּ פָּשׁוּט לֶאֱהֹב.

חַג אַהֲבָה שָׂמֵחַ וּמָלֵא בְּנִחוֹחַ,

שֶׁיָּבִיא לְכֻלְּכֶם רַק שִׂמְחָה וְגַם כֹּחַ.

שֶׁהַקֶּשֶׁר יִצְמַח, הַנִּגּוּן יִתְגַּבֵּר,

וְנִהְיֶה תְּמִיד יַחַד – חָבֵר לְחָבֵר