בספר "שיחות עם אלוהים", מובא הרעיון שכולנו חלק מהבורא שחילק את עצמו להמון חלקים, כדי שיוכל לחוות את עצמו המושלם, שלא יכול היה לחוות אחרת.
נשמע כמו אמונה מיסטית טהורה. אבל האמת שהיא תואמת לגמרי את הגילויים העדכניים ביותר של הפיזיקה המודרנית, לגבי היקום.
מה שהמדענים גילו שהצופה, כלומר אנחנו, יוצרים את המציאות שלנו. ברמה הבסיסית ביותר, של חלקיקי האטום, הכול קיים בצורת גל שהופך לחלקיק אם יש צופה שמתבונן בניסוי. כלומר העולם כולו הוא פוטנציאלי, והופך לממשי רק באמצעות הצופה.
יתרה מזאת, יש ניסוי עוד יותר מוזר, ישן, שניסו שנים להפריך את מסקנותיו, אבל התגלה כל פעם שהן לא ניתנות לערעור. מדובר בשני אטום שהופרדו ביניהם, ועדיין מתנהגים באופן זהה, כאילו הם ביחד. ההשתכות המדעיות של הניסוי הזה, הם שבעצם אין הפרדה בין החלקיקים, הם אחד, והמרחק שאנו מנסים לייצר ביניהם, לא קיים למעשה. ההפרדה היא אשליה. ממש כמו שאלוהים אומר בספר. אין הרבה יחידים שרואים את העולם, אלא יש הכרה אחת ויחידה, שצופה על העולם, דרך המון חלונות, שהם אנחנו. כך קורה, שלמרות שאנו, הצופים, יוצרים את העולם שלנו, עדיין הוא זהה, לגבי כולנו!
אז נכון, יש מדענים כמו ריצ'רד פיינמן, שטענו שאין אלוהים, והם באמת חכמים והטעונים שלהם ממש מצוינים. אבל עדיין זה לא עושה אותם צודקים. שכן העולם הזה, כפי שהמדע העדכני הוכיח, הוא מלא פרדוקסים, כל כך הזוי, שאינשטיין סרב לקבל את המסקנות שהמדענים העלו פעם, לגבי תופעות פיזיקת הקוונטים.
אבל האמת, שהמדע כבר מכיר בכך, שלעולם לא יוכל להגיע, לשאיפת המדענים הסקפטים האלו, למצוא את האמת הבסיסית, שמאחדת את כל התופעות המוזרות האלו. פשוט, אי אפשר להגיע לאמת הזאת, אלא רק לקירובים שלה. ברמה הבסיסית, העולם אכן מוזר ולא הגיוני בעליל. אין עולם יציב, שאפשר לחקור אותו ולהבין אותו. המדענים הניחו שהם יוכלו להסביר כל תופעה שהיא, על ידי פירוקה לגורמים. אבל מה שהתגלה להם היה, שסכום חלקיו, אינו משתווה לשלם. כלומר שהנתון השלם, מכיל בתוכו דבר, שאי אפשר להבינו. בדיוק כמו שברפואה, יש את התורה האלטרנטיבית, ההוליסטית, שטוענת שהאדם אינו ניתן להבנה, אלא כשלם ולא באמצעות חקר אבריו השונים. כך קורים, מה שאנו מכנים, נסים רפואיים...
הכול זאת אשליה שלנו, שקולטת את העולם בצורתו הגסה והכוללת ביותר, שבו אנחנו מתנהלים לפי השכל הישר וההיגיון.
העכשיו זה לא משהו שאנו חווים, זה משהו שאנו יוצרים. אין עכשיו בעולם האמיתי. המוח שלנו תמיד מעבד את הזמן מהעבר, סוגר מרווחים בין הזמנים, כדי שהזמן יראה כאילו זורם, אנו לא רואים את המציאות, אלא את מה שהמוח שלנו מעבד ומציג לנו כמציאות. אנו לא יצורים שעוברים דרך הזמן, אלא יצורים שיוצרים את הזמן. שכן הזמן וכל מה שקרה ומה שיקרה, כבר ישנו בתוך מה שהמדע מכנה בלוק הזמן.
אנחנו לכאורה נשלטים על ידי כוחות חיצוניים, כמו בובה על חוט. חושבים שאנו מגיעים להחלטה לעשות משהו, כאשר מדענים גילו, שההחלטה הזאת, כבר קיימת במוח לפני שהיא חדרה לתודעתנו. הדבר היחידי שאנו שולטים עליו, זה לא משהו שאנו עושים, אלא משהו שאנו נמנעים מלעשות. פה יש לנו שליטה מלאה על הדבר!
אחת התעלומות הגדולות של המדע, הוא ההכרה שבעצם לא קיים מרחב, ששני אטומים שנפרדו זה מזה, עדיין מתקשרים כאילו היו אחד. כלומר אין גם הפרדה בין הדברים, ברמה הבסיסית, יש רק צופה אחד בעולם! אבל יש הרבה חלונות שדרכו הוא צופה. כך קורה, שלמרות שכל אחד יוצר את העולם שלו, ולא חווה מציאות קיימת, עדיין כולנו חווים אותה מציאות! זה בגלל שבעצם אנחנו לא נפרדים, ממש כמו האטומים בניסוי המפורסם.
