איי איי

אביב היקר,

הצלחת להעביר בצורה בוטה, סאטירית ומשעשעת את החרדה שמלווה רבים בעידן הבינה המלאכותית. מאחורי ההומור הפרוע והלשון הלא מצונזרת מסתתרת תחושת אובדן אמיתית , החשש להפוך למיותר בעולם שמשתנה במהירות. השיר מצליח לעורר חיוך, אבל גם מחשבה על מקומו של האדם מול הטכנולוגיה. תודה על טקסט נועז שלא חושש לזעוק את הפחד בקול רם.

לילה טוב ושקט

שמוליק

רק כאשר תושתל בינה מלאכותית לבובות מין, תיתכן אפשרות שה- AI יבצע בך זממו 

אמ-מה, עד אז יש לקרוא כמובן עפ"י הסלנג הישראלי הרווח לפועל "לזיין".

בהחלט

האם יש דרך לנחם?

האם יש דרך להילחם בשינויים התרבותיים, החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים, ונכוון גם הרגשיים שמייצרת המכונה הזו?