על השירה – ארספואטיקה

תודה נורית יקרה על הבאת דבריה של חדוה הרכבי להתייחסות בבמת הדיון.

דבריה של חדוה הרכבי מזכירים לנו שהשירה איננה רק מלאכת מילים, אלא צורך פנימי של הנפש לבטא את מה שלעתים קשה להכיל או להסביר. אהבתי במיוחד את התיאור של השירה כדיאלוג בין החיים למוות, בין הגלוי לנסתר, וככוח השומר על האמת מול הבנאליות והזיוף.

בעיניי, השירה היא מקום של חירות פנימית, שבו הרגש, הזיכרון, החלום והכאב מקבלים קול וצורה. היא מאפשרת לנו לגעת בעצמנו ובאחרים, ליצור חיבור אנושי עמוק ולמצוא משמעות גם ברגעים הפשוטים ביותר. זהו אכן מאבק מתמיד , למצוא את המילה המדויקת, את האמת הפנימית, ואת האומץ לחשוף אותה בפני העולם.

בהחלט ראויים דבריה של חדוה הרכבי להתייחסות בצורת שיר או סיפור.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

יופי של הגדרה, שמוליק ידידי.

אכן כזו הי הישרה, והיא פורצת ויוצאת מתוכנו ויוצרת קשר עם העולם.

השירה זהו צורך פנימי, וכשהשיר נמצא בתוכנו הוא תמיד מבקש לו דרך לצאת.

תודה שמוליק על התיאור היפה והמרגש מהיא שירה עבורך.

שבת שלום.

אני מתחברת מאוד למשפט שלה, וזו נקודת ראותה של המשוררת. מעניין יהיה לקרוא את השירים הארספואטיים של חברי האתר.  תודה נוריתוש.  

את צודקת גלי יקריתי, אכן שירה היא באמת חיבור מהחיים אל המוות.

המילים האלה כבשו גם אותי, לכן העתקתי לי אותן ואז, אז שלחתי גם אליך.

אכן מעניין לקרוא את דברי חברי האתר (או את דבריה של AI )

את התוספת שבסוגריים, לא אני כתבתי אלא כתב את זה טינטן 

שבת שלום.