התאמה מזערית

אתמול אריאלה עמדה מול המראה חמש דקות יותר מהרגיל. לא כי גילתה יהלום באוזן או קמט בשמלה, אלא קמט חדש בלחיים. עדיין היא יפה, כרגיל. אבל… קצת יותר זקנה. ובעיקר - בודדה.

בודדה לא בלילות. את זה היא פתרה בקלות עם פאב השכונתי, כוס משקה, חיוך מתורגל, ולפעמים גם מיטה. אלא שבבקרים, כשהקפה התקרר מול כיסא ריק, שם גדלה הבדידות האמיתית.

ואז, סמן המחשב קרץ לה: "היי, חשבת עלי?"
אריאלה חייכה. "רעיון לא רע בכלל. אתה אולי לא חכם, אבל לפחות לא נוחר בלילה."

היא נכנסה לאתר ההיכרויות:
"עבור 80 ₪ בלבד, מחיר של קפה ועוגה פלוס טיפ נדיב, תמצאי את אביר חלומותייך."
היא התעכבה על ה־80 ₪., מצמצה, אבל על "אביר חלומותייך" כבר לחצה בלי לשים לב.

שעה ורבע מילאה שאלונים: איך היא נראית, ואיך באמת, מה חשוב לה, מה חשוב פחות, מה לא חשוב ולמה. בסוף הרגישה מרוקנת כמו דלי בלי תחתית. אבל אולי, סוף סוף, היא תפגוש מישהו אמיתי, מישהו מתאים.

זה לא היה מבטיח. הראשון נראה כמו פסל שעווה. יפה, אבל משעמם. השני בדק את התסרוקת שלו כל שתי דקות. השלישי דיבר רק על עצמו, החמישי על אמא שלו, השביעי על אקסיתו. בקיצור, תערוכה של פספוסים.

ואז הגיע שמואל. הוא קבע להיפגש בפאב, עם חיוך חמוץ של "עזבי, לא ייצא מזה כלום". היא שפכה עליו כוס משקה בתגובה להערה גסה. במקום להתפרץ, הוא פשוט שתק, הניח חמישים שקל על הבר ויצא.
היא רצה אחריו:
"למה לא צעקת עלי?"
"זה היה עוזר? היית שונאת אותי פחות?"
היא צחקה. סוף סוף גבר שלא מתנהג לפי הספר.

אהבתם פרצה כמו סופת חול - מבלבלת, מסנוורת, בלתי הגיונית. יומיים או שנתיים, זה לא שינה. הם טסו ללאס וגאס, וכעבור שעתיים עמדו בתור לחופה, עם אורגן מתנגן ברקע.

שני הטלפונים שלהם צלצלו בו־זמנית, אבל הם הניחו אותם מאחור ורצו קדימה להפוך לזוג - אריאלה ואביר חלומותיה.

מאחור, על המסך הקטן, צצה הודעה זהה," נא להתעלם מההתאמה האחרונה שקיבלתם. עקב תקלה במחשב יצא שנפגשתם עם ההתאמה המינימלית ביותר וזה אומר שאתם לא מתאימים לחלוטין. מצטערים על השגיאה. צוות האתר שדואג לאהבה שלכם."

אבל בחזית, מתחת לחופה, הם אמרו "כן".
כי אהבה אמיתית לא נמדדת באחוזים, לא ב־80 ₪, ולא באלגוריתם.
אהבה אמיתית מתחילה כשמישהו שותק בזמן שציפית שיצעק ואת מגלה שאת דווקא רוצה לרוץ אחריו.