ביבר ... / זה קורה ... [4] / כמו ...

השירים מציגים מבט פיוטי על זהות, משפחה והתקיימות בעולם מורכב. בשיר הראשון יש רמז לשבריריות (“ביבר הזכוכית”) ולתחושת המתנה ואי־ודאות. בשיר השני מתוארת ילדה הגדלה בבית אינטלקטואלי ואוהב, אך גם מתלבטת בין עולמות, רגש, מחשבה, אהבה ומוות, עד כדי בלבול זהות והשוואה לאחרים. בקטע השלישי מופיעה דימוי הקוקייה, המטילה ביצים בקנים זרים, כסמל למי שמתקיים או “שורד” בתוך עולמות שאינם שלו.

האדם נע בין שבריריות, השפעות הסביבה והחיפוש אחר זהות אישית. גם בתוך אהבה וחכמה, יש בלבול והשוואה לאחרים, צריך לשים לב לאותנטיות: לא לאבד את העצמי בתוך עולמות זרים, אלא לזהות היכן אנחנו באמת שייכים.

תודה רבקה יקרה על השירים עם הרבה חומר למחשבה.

מועדים לשמחה ושנדע ימים שקטים.

שמוליק

הראשון, אליה וקוץ בה: ביבר הזכוכית, נשמה טובה, חכו לגודו. 

השני, זועק: זה קורה כשיש אמא כלכלנית אוהדת..., האהבה לצד אנשים, לצד המוות מכניע כל פרטזיונר טרגדית או ורודה עם או בלי חקיב, את מבקשת שיאמינו לך , את לא מקנאה בה או בך.

השלישי: כמו הקוקיה מנציחה את קיו ואת תוהה מי המתאדה בקני זרים.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט.

מציגה פרשנות מורכבת למציאות הכאוטית בה אנחנו חיים.

הקטע האמצעי מהמם ביופיו .מה שאגיד על השניים האחרים? נושאי הפרוכת ...

מחכים לגודו. מחכים עד בוש. משפחה מושלמת וטרגדיה נוראה, ואת חשה חלק בהזדהות כמו קוקיה בקיני זרים. הכאב חודר אליך.