אקונקגואה

.

תודה רבה-רבה לך על קריאה + תגובה, 

אביה אהובה. רק טוב! <לב>

רבקה

---

את מביעה היטב לא רק  אירוע שקורה לך, אלא מסמל לא מעט אחרים.

בדומה לאותו שאינו יודע לרקוד

ואומר הרצפה עקומה.
 

פעמים שאנו מנחמים את עצמנו

וכאשר אין אנו יכולים להשיג דבר-מה שהוא מעל לכוחנו/לכישרוננו.

אנו ממציאים תירוצים מקדמיים. ההר גבוה מדי, המים עמוקים מדי וכל כיוצא בזה

אבל עצם הניסיון להעפיל הוא ניצחון הרוח על הכוח.
 

וכמו שאמרו פעם בספורט הישראלי.

"לא, חשוב הניצחון,  העיקר ההשתתפות

(גם אז חשבתי שזו פילוסופיה בגרוש)

.

הו. 

משהו צולע במיקרו-טקסט שלי.

ברשותך, בבר 1:

למיטב הבנתי, יש הבדל  ע-צ-ו-ם  בין

"ההרים גבוהים" = הכרה בקושי שלי, אישי,

או של מי שמביע הכרה כזאת,

לבין

"הרצפה עקומה" = חוסר-הכרה בקושי שלי,

אישי - או של מי שמביע תלונה כזאת. 

אני מבינה שהגעת למסקנה שהבעת כאן

בעקבות המיקרו-טקסט שלי: משהו הובע

בו לא-נכון - ז"א: הבעתי בו משהו לא-נכון - 

ולכן, מסקנתך-הדוגמאות שהעלית. 

תודה רבה-גדולה על תגובתך. באמת. <לב>

רבקה

---

המיקרו טקסט שלך מעולה, ואין בו משהו שהובע לא נכון.

הבעיה בהבנה היא אצלי. בכל הכנות.

המיקר טקסט הוא תחום שנחשפתי אליו רק לאחרונה - דרכך.

ומכל מלמדי השכלתי.

.

אז ככה, אחד-אחד: 

*מבחינתי, בתור היותי הכותבת, העיקר לא 

ממש עבר:  

"רק לא להישאר מאחור." 

רק דני זכריה הזכיר אותו. 

ומכיוון שאני בעד "הכותב/המחבר הוא רק

עוד קורא אחד של הטקסט", הבעיה היא

בטקסט, לא בקריאה שלך, שלו, שלהם.

**אשר למיקרו-טקסט/ים, או מיקרו-סיפור/ים,

"קצרצר/ים" בלשון הרוב: 

הידוע ביותר, שממנו נלקחה הדוגמה, הוא

"הדינוזאור" - כתב אותו אאוגוסטו מונטרוסו

[Augusto Monterroso]: 

"כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם." 

אגב, המקור הוא בספרדית.

(יש לי גם כאלה, עם מילים ספורות. אעלה

בהזדמנות, כשיהיה לי חדש.)

... ואחרי שהתשתי אותך:

תודה רבה-רבה שוב, וליל מנוחה, בבר 1 יקר.

<לב>

רבקה

---

תמשיכי להתיש.

בכייף.

תליני בטוב

השיר משתמש בהר אקונקגואה כדימוי לאתגרים נפשיים וזוגיים : טיפוס, פחד מהישארות מאחור, ותנועה בין נחישות לוויתור. את אינך “כובשת פסגות”, אלא בוחרת לשרוד, להמשיך ולהצדיק את דרכך בתוך סיטואציה מורכבת של קרבה, פרידה והגנה עצמית.

לא כל ערך נמדד בכיבוש ובשיאים. לפעמים החוכמה היא לדעת עד היכן לטפס, להכיר במגבלות, ולהפסיק לרדוף אחרי אידיאל שמאיים למחוק אותך , גם אם זה אומר לנחם את עצמך בדרך.

תודה רבקה יקרה על השיר.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה מדודה,

שמואל יקר (זוגי? לא. באמת. <חיוך>). 

שבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, צביקה יקר.

גם על המחמאה. <חיוך> <לב>

רבקה

---

מתוודה: את קוראת לעצמך לא להישאר מאחור סיסמה נוחה לא רק לפני הרים גבוהים ואת  מנחמת עצמך. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב ומיטיב. מקווה שמצאת נחמתך. זה טוב למצוא את הנחמה. העיקר שהיא נמצאת.

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, דני יקר. 

אכן, העיקר לא להישאר מאחור.

שבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---

אינך מגדירה עצמך כמטפסת הרים קלאסית, עם הלהט לכבוש פסגות. ובכל זאת, טיפסת לפסגות הרים, השתדלת וגילית עניין לנסות זאת בכלל. 

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, גליתי

יקירתי האהובה! <לב>

האמת: זה קרה במחנה קיץ של תנועת הנוער.

כשנודע שיהיה טיפוס על האקונקגואה, עם 

אלפיניסט אמיתי, היינו כ-160 חברה, עם

המדריכים.

למדתי, מטיול הליכה קודם, שמי שלא 'נדבק'

אל ראש ההליכה נשאר מאחור ...

זה הכול. 

מה שגם נכון: "רק לא להישאר מאחור" חשוב

לי בכלל, בכל תחום. קשה מדיי? תמיד יש

משהו (כמו: ביבליוגרפיה), או מישהו שיכול

לעזור (אדם בקי בנושא). 

יום יפה ומיטיב, גליתי יקירתי האהובה. 

שלך, כל עוד, 

רבקה

---

לא פשוט רבקתי היקרה, לטפס על פסגות של הרים גבוהים.

את הפסגות הגבוהות, רק יחידי סגולה יכולים לכבוש

ואנחנו , שלא מתאמנים כל הזמן בכיבושים, מסתפקים בפסגות נמוכות יותר.

וככל שמתקדמים, צריך גם לזכור כי

ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה...

מכל מקום רבקתי היקרה, אני בטוחה,

שמפסגות ההרים שעליהם טיפסת,

התגלו לך נופים מרהיבים שהרחיבו את הלב 

ואת הנשמה והביאו לך רגעים של אושר.

ועכשיו נותרו רק זיכרונות.

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה,  

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה! 

אוהבת אותך המון, שלך, <לב>

רבקה הקטנה

---