אדום-אדום

זועק: חלפו המון שנים מאז ההתמוטטות שהיתה לחיים בן השנתיים בעקבות זה שלא היה רצוי בקיבוץ ולפתע את נזכרת בכך. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט.

השיר נפתח בתמונה יומיומית־תמימה של אדמומיות בלחיים, אך מיד מתברר שהאדום הזה נושא עמו זיכרון עמוק וכואב. את נזכרת בחיים, אדם מיוחד, רגיש וחריג בנוף סביבתו, שחווה דחייה בקיבוץ ועזב את חייו שם בשקט, בלי תלונה. המפגש המאוחר בירושלים מחזיר את סיפור חייו , נדודיו, עומק מחשבתו, רוח המרד והבדידות , וממזג עבר והווה לזרם זיכרון אחד.

האדום חוזר כסמל לחיים, לפצע ולרגש שלא דהה עם השנים. השיר מבקש להזכיר כיצד חברה יכולה לפספס אנשים יוצאי דופן, וכיצד הזיכרון האנושי שומר אותם חיים , גם שנים רבות אחרי , בעוצמה פתאומית, חדה, אָדֹם־אָדֹם־אָדֹם.

תודה רבקה יקרה על השיר.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

אולי זה בכל זאת היין שמעלה בך זכרונות .

זיכרונות על הימים בקיבוץ, ימים בהם מי שחשב קצת אחרת

הוקא מתוך החברה הקיבוצית.

זה מה שקרה לחבר חיים בקיבוץ.

האדום כנראה ליווה אותו ולכן בילה שנים בסין,

שכבשה אותו עוד שהיה נער בקיבוץ.

את נזכרת בפגישה איתו לאחר שנים רבות בירושלים...

אין לנו שליטה על זכרונות שצצים לפתע, ככה פתאום.

האם זה לגימת יין אדום שמזכירה לך את האדום ההוא

או שזו סתם כוס של תה...

נסחפתי קצת רבקתי היקרה,

ואגלה לך בסוד, אני לוגמת עכשיו מכוס יין אדום, (באמת).

השיר הוא שיר זיכרון והתבוננות אישית, העוסק בדמותו של מכר או אהוב לשעבר, "חיים".
את נזכרת בו לפתע פתאום שנים רבות לאחר פגישתם האחרונה ב"קפה עטרה" בירושלים.

זיכרון ואדום: השיר נפתח ונסגר במילה "אדום". צבע זה מתחיל כ"צבע הלחיים של בן שנתיים",
סמל לחיים תמימים וראשוניים, וחוזר בסוף השיר כזיכרון פתאומי ועז
את  מספרת על ה"התמוטטות" שהייתה לחיים, שהפכה ל"תירוץ" של הקיבוץ
לגרום לו להרגיש לא רצוי.
הוא עזב בשקט, אך את נעלבת בשמו.
זה מעיד על חוויה של ניכור ופגיעות בתוך מסגרת קהילתית.

חיים מתואר כ"מהפכן", "איש מיוחד", נער מיוחד,
שקרא כתבים של מאו דזה-דונג ומרקס ואף נסע לסין העממית
לפני שהייתה פתוחה למערב.
הוא דמות יוצאת דופן, אינטלקטואל רדיקלי שנדד בעולם לאחר שנדחה ממקומו.

 השיר מדגיש את פרקי הזמן הארוכים שחלפו ("ה-מ-ו-ן שנים")
מאז האירועים בקיבוץ ומאז הפגישה בקפה עטרה,
ואת עוצמת הזיכרון הפתאומי שצף ועולה.

כתיבה נפלאה וסופש מחבק ונפלא

.

בוקר של שבת שלום, אביה אהובה. 

אנא סליחתך: הטרדתי אותך.

בינתיים, העברתי את הפוסט ל-שירים. 

המשך שבת מיטיבה ורק טוב לך, לכם. 

שלך, <לב>

רבקה

---

"זֶה צֶבַע הַלְּחָיַיִם / שֶׁל בֶּן שְׁנָתַיִם".

שיר סיפור, מחאתי ומכעיס, על נער דחוי ומוכשר אשר עושה (שלא ברצונו) את דרכו למקום שהוא מעין קיבוץ ענק (סין),לומד את שפתם, ונפגשים  בירושלים

אחרי ה מ ו ן שנים.

ולפתע את נזכרת באותו נער.

פעמים שריח או צבע מעלים זכרונות  מתהומות הנשייה.

לפי הידוע גם דוד המלך היא אדמוני (שפניו סמוקות), צבע שמראה על רעננות.

וחשבתי שאולי - אבל רק אולי - היותו בסין העממית שפעם נקראה סין האדומה, כמו צבע הדגל שלה, עוררו בך את הזכרונות.

בנימה אישית

בכל עת שאת מזכירה את ירושלים, ליבי מחסיר פעימה.

כירושלמי ותיק (לשעבר) זה מעורר בי געגועים לעיר.

וכתבתי פעם(איני בטוח שתסכימי):

"ירושלים היא לא עיר לגור בה, היא עיר להתגעגע אליה"

.

נכון, להתגעגע בלבד. מה לעשות - אני גרה בה ...

<לב>

רבקה

---

כמה שאנשים בחברה זו עלולים להיות אכזריים. והוא היה אדם מיוחד במינו, למעשה אפילו הקדים את זמנו בדברים רבים.  

בוקר טוב גלינקה,

לא כול לעזור לרבקה לצערי, משום שאני לא יכול לבטל בחשבון שלה את המייל ואת הסיסמה שלה. אחרת כל אחד יוכל להיכנס לחשבונה וגם... זה בלתי אפשרי. המערכת עצמה לא מאפשרת זאת.\כאשר המחשב עובר עדכון של ווינדויס או דפדפן-וכנראה שזה מה שהמחשב שלה עבר-נמחקים פרטי הכניסה.אני מציע שהיא תדבר עם הנכד שלה או הבן שלה-הם בטוח יכולים לעזור לה. הם מכירים את דרך הפעולה לכניסה לאתרים שונים ולא משנה לאיזה פורום.

סורי,

שבת שלום,

הנרי 

.

תודה רבה-רבה, גם ל-הנרי! 

כן, הבנתי. 

אז אחיה עם הקושי. 

אנא סליחתך, וגם: אנא, סליחתו מ-הנרי.

המשך שבת נעימה ומיטיבה. <לב>

רבקה

---

לדעתי, את יכולה לנסות לבקש מבנך אם יהיה אצלך ביום מן הימים.

או אולי תשאלי את שמוליק כהן. הוא בקיא מאוד בדברים האלה ואולי יוכל לשלוט מרחוק ולשנות לך. 

ממש ממש מתנצלת ושולחת חיבוק גדול.

המון אהבה ממני-גלי 

.

אין לך מה להתנצל, גליתי. 

אבדוק עם שמואל כהן בהזדמנות. 

חיבוק גדול ואוהב, שלך כל עוד, 

רבקה

---