יצירות אחרונות
גַּעֲגוּעַ אֶל מָקוֹם לֹא נוֹדָע (0 תגובות)
בבר 1 /שירים -15/02/2026 23:13
מִתְעַלֶּסֶת (3 תגובות)
אביה /שירים -15/02/2026 19:58
הלבבות של כולם (2 תגובות)
**לנה** /שירים -15/02/2026 18:22
לחברים שטרחו והגיבו לפוסט "עופי, מחשבה,": 1. אנא סליחתכם, (12 תגובות)
רבקה ירון /שירים -15/02/2026 16:06
מַהֲדוּרוֹת (2 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -15/02/2026 13:45
אינך חייבת לומר דבר (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -15/02/2026 09:18
נותר מטופח במיטבו (7 תגובות)
דני זכריה /שירים -15/02/2026 08:28
מזל טוב למרים שלנו ❤ (13 תגובות)
גלי צבי-ויס /הודעות -15/02/2026 07:40
כּוֹחַ אֶחָד🌹🌻🌹 (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -15/02/2026 05:30
מה אני בחורף (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -15/02/2026 01:07
סיפורים
קורא מחשבות🌹🌻🌹פרק ראשון – היום שבו השקט התחיל לדבר יואב ,בחור צעיר כבן שלושים ,היה אדם רגיל לחלוטין. מן האנשים שלא מרימים את הראש לשמיים כדי לחפש סימנים, שלא מחפשים משמעויות נסתרות בצל קפה שחור. הוא לא האמין במיסטיקה, לא קרא הורוסקופים, ולא חשב שיום חדש נושא בחובו משהו מעבר לשגרה הקבועה. במשך שנים הכול התנהל באותו קצב: קימה, נסיעה, עבודה, קפה, חזרה הביתה. שום דבר לא רמז שדווקא היום ישתרע שבר קטן בשקט של חייו. אבל אותו בוקר… משהו השתנה. הוא ירד במדרגות הבניין, האוויר הקר של תחילת החורף נוגע בלחיים כמו אזהרה שלא מבינים. בתחנה כבר חיכו כמה אנשים, תלמידים עם תיקים כבדים, אישה שמיהרה לשיחת טלפון, וקשיש שקרא עיתון כאילו הזמן אינו נוגע בו. יואב עלה לאוטובוס, אחז בידית המתכת כדי להתייצב ואז זה קרה. קול, ברור, חי, קרוב. “שוב שכחתי להכין כריך… אוף, למה אני כזאת מפוזרת?” המילים נשמעו ישירות באוזנו כאילו מישהו לחש לו מבפנים. יואב הסתובב בבהלה. מאחוריו ישבה נערה בתיכון, הילי, מבטה מופנה החוצה אל הרחוב, שקטה לגמרי. פניה חתומות. שפתיה קפואות. היא לא אמרה כלום. לבו של יואב האיץ בקצב שלא הכיר. אלה לא היו דיבורים. חיות, חותכות, גלויות. חרדה קפאה בבטנו. הוא כמעט קם לברוח מהאוטובוס כולו, כמו ילד שמפחד מסיפור מפלצות ששמע בטעות. אבל במקביל לפחד נוצרה בו סקרנות חדה, כמעט מסוכנת. רצון להבין מה בעצם קורה לו. כשירד בתחנה שלפני העבודה , מוקדם מהרגיל , ידע דבר אחד: הוא החליט להיכנס לבית הקפה השכונתי, המקום שבו תמיד מצא שגרה, ריח של מאפה וקפה, ושקט שאפשר לסמוך עליו. הוא חשב שאולי שם יצליח להתייצב, טעות. בפנים היה חמים. אדים על החלונות, קולות כוסות, מוסיקה עדינה. ואז הוא ראה אותם. הזוג שמגיע מדי בוקר: דני ומורן. זוג שנראה מושלם, כמעט מוגזם, ידיים שלובות, חיוכים שמדביקים את כל מי שסביבם. אבל כעת, כשמחשבותיהם היו פתוחות בפניו כמו ספר מוכר, התמונה הפכה מורכבת פי אלף. מורן חייכה, אבל מבפנים חשבה: דני הקיף את ידה בידו וחשב: יואב כמעט נחנק מהקפה שעמד לשתות. שני אנשים, שני עולמות , כל אחד בטוח שהוא מסתיר משהו מהשני. ברגע הזה הבין יואב בשקט מפחיד עד כמה כל אדם שסביבו , כל אחד שהוא חולף לידו בלי לשים לב , נושא בתוכו סיפור שלם, סערה קטנה, פחדים, מחשבות, כמיהות. אבל עכשיו… והוא עדיין לא ידע אם זו ברכה או קללה.
תגובות
🐝🐝BeeBee
/
🐝🐝
/
18/01/2026 19:05
שמואל כהן
/
תודה BeeBee יקרה🌹🌻🌹
/
18/01/2026 19:13
דני זכריה
/
והוא עדיין לא ידע אם זו ברכה או קללה
/
18/01/2026 19:16
שמואל כהן
/
תודה דני היקר🌹🌻🌹
/
19/01/2026 03:16
גלי צבי-ויס
/
מסתורי
/
19/01/2026 07:17
שמואל כהן
/
תודה גלי יקרה🌹🌻🌹
/
19/01/2026 07:42
גלי צבי-ויס
/
נהדר, ממתינה להמשך. יום נעים שמוליק יקר. ❤
/
19/01/2026 09:18
בבר 1
/
"קורא מחשבות"
/
19/01/2026 10:50
שמואל כהן
/
תודה בבר1🌹🌻🌹
/
19/01/2026 12:14
רבקה ירון
/
***
/
19/01/2026 12:25
שמואל כהן
/
תודה רבקה יקרה🌹🌻🌹
/
19/01/2026 12:53
אביה
/
שמוליק יקר - לכל אחד סיפור חיים ומחשבות - מקסים הפרק הראשון -
/
19/01/2026 20:05
שמואל כהן
/
תודה אביה יקרה🌹🌻🌹
/
20/01/2026 02:45
צביקה רז
/
אכן זה עולם נורא לדעת מה אנשים חושבים. זה החלום הרטוב של עידן סטלין והיטלר. או כל רודן אחר.
/
19/01/2026 21:58
שמואל כהן
/
תודה צביקה היקר🌹🌻🌹
/
20/01/2026 02:48
התחברותתגובתך נשמרה |