טעם וריח

השיר מתאר געגוע לטעם ולריח של פעם – לפירות ולירקות שהיו מחוברים לאדמה, לטבע ולחוויית החושים המלאה. דרך מפגש פשוט עם ירקן ומלון “מתוק אך חסר ריח”, נחשפת תחושת האכזבה מהאוכל המודרני, שנראה יפה אך חסר נשמה.

זהו שיר ביקורתי ועדין על הניתוק מהטבע ומהאותנטיות בעולם המודרני. הטעם הסינתטי מסמל חיים מהירים, מתועשים וריקים מחיבור עמוק. התקווה הקטנה שבסיום – הנענע מהגינה – מזכירה שאפשר עדיין לבחור בפשטות, בגידול עצמי ובחזרה לקשר חי עם האדמה, ולו בקנה מידה קטן.

יפה כתבת אילה יקרה

יום טוב ושקט

שמוליק

אכן יש פער גדול בין הטעמים והריחות של אז והיום

תודה

השתנו הזמנים: היו זמנים שבהם הפירות והירקות היו אחרת ממה שהם היום. תודה רבה לך איילה היקרה, המשך יום טוב וחמים.

"על טעם ועל ריח אין להתווכח" כך היה פעם.

אקסיומה זו  אולי נכונה עכשיו. משום שאין על מה להתווכח, שהרי  לכל הפירות והירקות אין טעם ואין ריח והכל "סינטטי", כלשונך.

אך פעם, בעבר נטול הריסוסים, שהכל היה טבעי, ריחו של המילון היה מגיע ממרחקים וטעמו עימו, וכך כל הפירות של פעם. 

תודה על שהזכרת נשכחות

הפירות המהונדסים איבדו את טעמם והעסיס הנפלא שהיה בהם. חבל.