מבחן שמֵימי

הסיפור מתאר חוויה ילדותית־כואבת שלך עם  מפגש ראשון עם מוות ואובדן, המובילה לניסיון תמים אך נוקב “לבחון” את קיומו של אלוהים דרך היגיון, ידע וסימן מוחשי. כישלון המבחן חושף את הפער בין אמונה ילדותית המבקשת הוכחה מיידית לבין תפיסה בוגרת יותר של אמונה כענווה וקבלה.

אמונה אינה דבר שנמדד בניסים קטנים או בהוכחות מוחשיות, אלא במסע פנימי של התמודדות, צניעות והכרה בכך שלא האדם בוחן את האל  אלא החיים בוחנים את האדם.

תודה רבקה יקרה על עוד סיפור מספר חייך.

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה-גדולה על התייחסותך הרצינית

לסיפור, שמואל יקר, יקר. 

יום נעים ומיטיב. <לב>

רבקה

---

מבחן האמונה נכשל, אין אלוהים הצהרתם בבטחה! ההתמודדות בפעם הראשונה עם המוות, לאן נעלמה סבתא, מה קורה עם הגוף. מסתבר שהשאלה הזו אינה רק של ילדים כפי שהייתם-היא מלווה גם בוגרים וכן דבר קיומו של האל. 

.

ועוד איך, גם בוגרים! 

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, 

ועל הבית, גליתי יקירתי האהובה. 

שלך, <לב>

רבקה

---

כן רבקתי היקרה,

את ניסית להעמיד אותו במבחן, לנסות לגרום לו שיתגלה, שיעשה ניסים.

זה לא צלח , אלוהים לא התגלה .

אם היית פוגשת אותי באותם הימים, הייתי מיד אומרת לך שין אלוהים.

כי ככה שמעתי מהמבוגרים, מאמא שלי ומאבא שלי, שלא הבינו איך אלוהים,

זה שעליו סיפרו להם כשהיו ילדים, לקח להם את כל המשפחה.

ועכשיו גילוי אישי לסיפורך רבקתי היקרה, קראתי והתמלאתי בקנאה.

היה לך עם מי לבדוק אם אלוהים קיים או לו. היה הדודן אדולפו, שהיה גדול ומבין

והיו דודנים קטנים והיו דודים ודודות... והייתה גם חוליה, שידעה. היא ידעה שיש אלוהים, כי לא בוחנים אם הוא קיים או לו - פשוט יודעים.

ואיזו חקירה יסודית עשיתם, את ואדולפו, אנציקלופדיות

וספרים אחרים.  

אהבתי מאד את הדרך שבה למדת שאין אלוהים, אותו ניסוי מקסים עם הנעליים. 

.

נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

אין נחמה. ואין טעם בנקמה, למרות ההקלה

הרגעית. 

בתקווה שיעלה בך חיוך, אספר לך מה הטריד

אותי כל כך: 

סבתא שרה עלתה השמיימה. 

פירוש הדבר, מעשית: סבתא שרה יכולה לראות

כליות ולב, כמו אלוהים. וזה נורא:

כבר אי אפשר להשתובב בלי שהיא תדע, 

או לחשוב בחופשיות, או כל דבר שיעלה

על דעתי, בת ה-7. 

את מתארת לך ..?

סבתא שרה מתיידדת עם שוכני מעלה - אולי

בני משפחתה? - ותוך כדי שיחה בשעת התה,

היא מתבוננת מטה ו- אבוד לי. היא כבר 

תמצא את הדרך לספר לאמא שלי ש- ... 

כשגדלתי, יכולתי לחייך - אבל אז הייתי במצוקה

אמיתית. כי המשפט ההוא נראה/היה אִיום אמיתי

מבחינתי.  

חיבוק אוהב וחמים לך, נוריתי יקירתי. 

שלך, <לב>

רבקה

---

.

<חיוך> 

על זה לא חשבתי, האמת. 

הטריד אותי עניין אחר (כתבתי על כך לנורית):

היכולת של סבתא שרה להציץ מהשמים על

מעשיי ומחשבותיי, ולחשוף אותם. 

במילים אחרות: סוף החופש הגדול. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

קבלת הבשורה המרה על מות סבתך וכן תיאור ההתרחשות בשבעה: באחד הבקרים אביך מסיע אותך לביה"ס והוא מחזיר אותך. במהלך הנסיעה את מתבשרת כי סבתך שרה נפטרה. אתם מגיעים לבית והבית מלא במנחמים, בהמשך מגיעים עוד מנחמים.

בהמשך את ואדולפו עוסקים בשאלה אם יש או אין אלוהים ואת מגיעה למסקנה שאין אלוהים וחוליה  אומרת לך שאלוהים הוא זה שבוחן אותנו ולא אתם בוחנים אותו. חוליה לקחה אחותך ושני דודנייך היו בחצר השניה כדי להפריד  וזה דבר שאיפשר לכם לעסוק בכך.

תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב וחמים.

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה,

והמשך יום נעים ומיטיב, דני יקר. <לב>

רבקה

---