סופה של חברה

השיר מתאר דמות נשית לאורך חייה, מתוך מבט מפוכח ולעיתים אכזרי: רווקות, דחייה חיצונית, בגידה בחברה קרובה ברגע של חולשה, ולאחר מכן הזדקנות שקטה ומכובדת לכאורה. אתה סוקר עשרות שנים ומעמיד זו מול זו את מראית החיים החיצונית ואת סיפורם המוסרי הפנימי.

חיים שלמים אינם נמדדים ביופי, בזוגיות או באימהות, אך גם לא במראית של חסידות מאוחרת. השיר שואל האם מוסר אמיתי נובע מטוהר פנימי או רק מפחד ובושה, ומרמז שסופה של חברה אינו רק מוות פיזי אלא קרע מוסרי שאינו מתאחה, גם אם הזמן מטשטש את סימניו.

יפה כתבת צביקה היקר

לילה טוב ושקט

שמוליק

.

ואתה כותב שיר על החברה ההיא, ובשיר אתה

מתאר אותה כמו שמתארים מחלת ילדים

שמדי פעם, תוקפת גם אנשים מבוגרים. 

כל הכבוד, באמת - כי לפי שירך, אני יכולה 

לדמיין לי אותה בשלמותה, חיצונית ופנימית-

נפשית. (נכון, דרך עיניך. אבל זה העיקר.)

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

זועק: כל חייה היא הייתה רווקה, היא בגדה בחברת ילדותה הקרובה-טובה בשעה שחלתה וגססה ואין נסיבות מקילות. חלפו כ-60 שנה שאז שהיכרת אותה והיום זקנתה יפה מבנות גילה שהרו, ילדו ונשחקו ואתה לא יודע אם הן ידעו אותה ועדיין היא חסודה ממעצור הבושה. תודה רבה לך צביקה היקר, צהריים טובים וחמים.