יגעת ומצאת, תאמין / סיפור קצר מנוקד /

רמי בן השלוש לא מבין את התשובה בראשונה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

תודה רבקה יקרה על הסיפור המתאר בדרך הומוריסטית ויומיומית את דרכו של דישו, בחור צעיר שחווה לחץ מהסביבה (“אני רוצה נכדים”, “אתה כבר בן 29”) ועם זאת מחפש את דרכו בקצב שלו. דרך מפגש מקרי בחנות של הדוד, מתגלגלת הכרות שהופכת בסוף למשפחה, ואף לסיפור שמסופר לבן שלו שנים אחר כך. המשפט "יגעת ומצאת – תאמין" מופיע כאן כרמז לכך שלפעמים, דווקא כשלא מחפשים או כשמתייאשים, הדברים מגיעים ממקום בלתי צפוי.

החיים אינם מתנהלים לפי תכנונים או לחצים מבחוץ; מציאות טובה, אהבה, זוגיות, משפחה, יכולים להגיע ברגע הכי לא צפוי. ההתמדה בדרך, גם כשהיא מבלבלת או מעייפת, בסוף נושאת פרי. וגם אז הילדים הקטנים לא יבינו את כל החוכמה מיד… וזה חלק מהקסם.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

.

צביקה, בסך הכול, כל קטע קורה/מתרחש

כאן-ו-עכשיו. / ז"א: ב-הווה שלו. (תוספת מאוחרת).

אני מקווה שהסברתי. 

סליחה, לא קראתי קודם את התגובות. 

<לב>

רבקה

---

כל העול נופל עליו להביא נכדים כציפיית הורים. ואיך בכלל הורים אמורים לספר לרם בן השלוש איך באים ילדים לעולם, ומה מהות השמות שלהם כשזה מעין סוד בין אבא לאמא. 

הפתיח של דישו  לאמא - והיא רוצה נכדים

ואז הוא שואל

מָ'נִי אָשֵׁם שֶׁאֲנִי בֵּן יָחִיד הוּא
הילד בן 29 וטרם.....

מקסים מקורי ויפה כל כך והשאלה בסוף

וּמָה חֲשַׁבְתֶּם, שֶׁרָמִי בֶּן הַשְּׁלוֹשׁ יָבִין אֶת הַהֶסְבֵּר בָּרִאשׁוֹנָה?

תודה רבקה לי מספרת הסיפורים - סופש מחבק וגמנעים

.

תודה רבה לך, אביה אהובה. את מעודדת

אותי! 

שבת שלום, מבורכת ומיטיבה לך, לכם. <לב>

רבקה

---