מעליית הגג ומהמרתף / 2 /

השיר מהלל את אהבת הדקדוק והתחביר, כסמל לשליטה בשפה ובגוף גם מול הזרות והמוות.

 ידיעת השפה והדיוק בה מעניקים לאדם זהות, שליטה ומשמעות – גם במציאות זרה ומאיימת.

תודה רבקה יקרה על היר המעורר מחשבות.

שבוע טוב עם בשורות טובות

שמוליק

מגיעים אל גופנו סימני הפיסוק - הנקודה - מקסים כתבת 

מועדים לתקווה

כמו הפסיק והנקודה, הם העושים את ההבדל בחיים. אלה הפרטיים ואלה הקולקטיביים. 

כל כך מעט וכל כך הרבה צריך כדי לשלוט  בחיינו.

הזכרת לי מורה שהיה לי בבית הספר היסודי.

הוא היה נותן לנו משפטים בלי סימני פיסוק והראה לנו כמה הכל משתנה.

למשך הוא כתב על הלוח: לא לקפוץ מהגג.

זו הייתה הוראה נכונה והגיונית,

ואז הו הוא שם פסיק אחרי המילה לא,

לא, לקפוץ מהגג. והראה לנו איך המשמעות השתנתה.

ואז הוא אמר לנו. החיים והמוות ביד הלשון.

תודה רבקתי על הדברים המאלפים.

שיר שעורר בי זכרונות....

ואני עצמי-שנאתי דקדוק. ושעורי דקדוק. והתחבטות בין כתיב מלא וכתיב חסר. ולולא המורה ציפורה רנן ז״ל המופלאה שלימדה אותי ואת חברתי אסתר הגדולה את משמעות הבניינים על דקויותיהם, ואת ההיגיון האי-גיוני שבכללי הדקדוק העברי לא הייתי עוברת את בחינת הבגרות בלשון. ומאז-התקרבתי למילים והתרחקתי מהכללים....

תודה על השיר, רבקה יקרה.