עכשיו..

השיר מקבל משמעות חזקה במיוחד כשקוראים אותו בהקשר לשנתיים מאז אוקטובר השחור – ה־7 באוקטובר – ולמאבק על החזרת החטופים.

הספירה בשיר – שעות, ימים, חודשים – משקפת את הזמן הכבד שחלף מאז הטראומה, כשהכאב לא נרגע אלא רק "סוחף וסוחט" את מה שנשאר מהכוחות והתקווה. הנשמות והנפשות שמופיעות בו מייצגות את החטופים והנעדרים, נוכחים-נפקדים, "כאן חזק ושם רפות". הדימוי של רצועות התפילין מחזק את תחושת התפילה והבקשה לגאולה.

השיר קורא שלא להישאר שבויים בעבר או בציפייה לעתיד, אלא לדרוש עכשיו – החזרת החטופים, סיום היאוש, והשבת החיים והתקווה. זהו קול שמתעקש על פעולה מיידית ועל הזכות לחיות ברווחה וברוגע כבר בהווה.

יפה ומרגש כתבת משה

שבת מבורכת ושקטה וגמר חתימה טובה

שמוליק

ללא ספק ביטאת את משאת לב כולנו בשיר.

ישובו בנים לגבולם- וירווח לכולנו.

הספירה הזו של השעות והימים, מדגישה את הדאגה, את הכאב. טבלת ייאוש. החזרת החטופים עכשיו! 

יפה ומרגש: שנתיים של ספירות ואתה מבקש שעכשיו ירווח. תודה רבה לך משה היקר, שבת טובה.

יפה ומביע את רגשות ותקוות כולנו.