שיר השבוע - הירקרקה

.

אם אינני טועה, זאת גרסה שונה לשירך 

"היו זמנים", שעלה זמן קצר לפני הגרסה

הנוכחית. 

כאן הפירוט מדויק וחד יותר, בעיקר בבית

האחרון: " ... / נהדוף את היהוד / למים

המלוחים. " 

ודיבר אליי לא-פחות. ואולי יותר, בשל 

החדוּת הנקייה.

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

השיר  נפתח בטון נוסטלגי ופסטורלי, המתאר זיכרונות ילדות ואהבה במקום טבעי וקסום — אל-ח'צֵירַה. הוא מתאר נוף עשיר בפרחים, נחל צלול ורוח אלוהית, ומעביר תחושת שלווה וחיבור עמוק לאדמה ולזמן.

אך בסיום, השיר משנה כיוון — מהתבוננות רומנטית לתחושת מאבק, כשאתה מבטא עמדה עוינת כלפי "היהוד".

השיר משלב בין יופי טבעי לזיכרון אישי, אך מסתיים במסר פוליטי חריף. חשוב לקרוא אותו בהקשר רחב, ולהבין שהוא מבטא רגשות מורכבים של זהות, שייכות, ואולי גם קונפליקט.

השייכות למקום יכולה להיות טעונה באהבה וגם במאבק. השיר מעורר שאלות על זיכרון, נרטיב, ויחסים בין עמים.

שיר נוקב כתבת צביקה היקר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

השתנו הזמנים ואתם דוהרים ואתה אומר שתהדפו את היהוד למים מלוחים. תודה רבה לך צבי היקר, שבת טובה.

שיר מעניין  שוררת על  העבר ועל התוכניות לעתיד.

 יישר כוח. שבת שלום ומבורך.