תזמורת התנועה

נלהב, הודייה: כולם ביחד מצווה המתופף עד שכולם אומרים פה אחד שמח בזקנתך.  תודה רבה לך צביקה היקר, יום טוב.

השיר מצייר סצנה של מצעד אנושי – אולי מטפורי – שבו אנשים מתקדמים יחד בקצב מונחה, אך גם מתמודדים עם מגבלות הזמן, הגיל והשינויים. הוא משלב הומור עדין (כמו ההערה על נשים והסתגלות) עם תזכורת לעובדת הסיום הבלתי נמנעת של החיים (“תחכה האדמה”).

החיים הם תהלוכה משותפת שבה כל אחד צועד בקצבו, מתמרן בין שינויים ומגבלות, וחשוב להעריך את ההווה ולשמור על שמחת החיים – כי הסוף יגיע ממילא.

יפה כתבת צביקה היקר 

יום שני מבורך ושקט 

שמוליק

.

"אל נא תאמר:  ... / ... / ... / ומצעדנו עוד

ירעים: אנחנו פה!" (שיר הפרטיזנים, מימי 

השואה. המקור ביידיש, 1943.)

זה השיר שעלה אצלי כשקראתי את השורה 

האחרונה של הבית הראשון. הצטמררתי. 

היה לי קשה להתנתק מהמקור - שאולי כלל

לא עלה אצלך - ולחייך עם ההומור הקצת-

מקַברי שלך. 

תודה רבה-רבה ורק טוב, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---

הנה החלה הצעידה בכיף נשים וגברים כאחד. הנחוש שביניהם עוקף וממתין לכולם לכאורה. בסופו של דבר כולנו נגיע לשם, אין מה למהר או להוכיח את הכושר שלך. או שיש?