תקציר חלק א'
תמר שגיב טסה לדרום הארץ אל אחותה סמדר שגיב, מבלי שהודיעה לה מראש על בואה, שעה לאחר שנחתה נודע לה שסמדר נסעה לחו"ל.
בנוסף, פגשה במקרה במנחת המטוסים הקלים את בעל האחוזה אמנון תמיר שניגש לשדה כמדי יום לקחת את הדואר.
שעתיים וחצי לאחר מכן אחרי שיחה מתישה ומייגעת הגיעו השניים, אמנון ותמר, להסכם בעבורו ישלם לה סכום בעל חמש ספרות שגרמו לה להחוויר מעט. כל זאת, במטרה לשכנע את דודתו הקשישה, המתארחת בביתו, שתמר הבחורה שהוא רוצה בכדי שתפסיק במסע השידוכים שלה.
*******************************
הזמן חלף בינתיים ויואב יצא לצלול שעתיים אחרי שסיימו לאכול.
מיכל החליטה מיוזמתה לאפשר לתמר הזדמנות להנעים את שהותה במקום, באווירת חברית ונינוחה עד כמה שניתן.
"אגש לארגן עבורך חדר, תמרי", הציעה מיכל.
"תמר", תיקנה אותה והציעה את עזרתה.
מיכל בחרה באחד מחדרי השינה הפנויים ופתחה אותו לרווחה.
"החדר שלך פונה לצד מזרח, שמש הבוקר נעימה למדי לכן אנחנו ישנות בצד זה", הסבירה מיכל.
תמר נשארה בפתח החדר הביטה סביבה וראתה חדר מרוהט בפשטות, כמו בסוף שנות השישים במאה העשרים. על הקיר בצד השידה והמיטה הודבקו טפטים עם פרחים, ומעל לשידה היתה תלויה מראה גדולה.
מיכל נכנסה לחדר ובידיה החזיקה סט סדינים ושמיכות עבורה.
תמר היתה מוקסמת ממערכת המצעים שהביאה לה מיכל.
לאחר שהתעכבה מעט סדרה תמר את המיטה. תוך כדי עיסוק בסידור המיטה חשה שדבר מה צריך להיאמר, והחליטה לבסוף שאת דבריה תספר רק לאחותה. בכל זאת, דבר מה הציק לה ושאלה את מיכל לגבי חברתה סיגל האם יש קשר בינה לבין אמנון.
"חשבתי שאפריע לחברתך, למשל."
"לגמרי לא. את יכולה להרגיש טוב עם עצמך", הבטיחה לה מיכל.
"הרעיון הוא של דודתי, היא כל הזמן מנסה לשדך לאמנון וניסתה גם עם סיגל חברתי", הודתה בפניה.
"את מתכוונת לומר שהביאה אתכן לכאן במטרה להפגיש ביניהם?" התעניינה תמר.
"כן", השיבה מיכל.
"אמנון לא נמשך אליה כלל. אין לי ספק אמנון בפירוש נמשך אלייך רואים זאת מיד. קודם, כשראיתי אתכם לראשונה במרפסת הולכים צמודים זה לצד זו הבחנתי בזה מיד", אמרה לתמר.
קולה של מיכל נשמע לה כן ואמיתי.
עוד רצתה תמר לומר לה שמטרת בואה לכאן היה לפגוש את אחותה ולהשיג עבודה, בניגוד לדברים שנאמרו ע"י אמנון, אך החליטה שלא לגלות את האמת ולהמשיך בשיתוף הפעולה עם אמנון, בעל האחוזה.
מיכל הגישה לתמר כרית רקומה וכיסוי למיטה מתחרה לבנה, עבודת יד, אותה פרשה תמר על המיטה.
"האם יש ביניכם קשר מחייב?" שאלה מיכל בהיסוס.
"לעת עתה לא", השיבה תמר.
"אולי הוא באמת נמשך אליי... אני ממש לא יודעת", אמרה מהססת.
תמר התרשמה מאוד ממיכל בדקות שהיו יחדיו בחדרה, וחשה כי ההתחברות ביניהן מחזקת את הקשר שנרקם בזמן קצר.
מיכל חשה נינוחה לצד תמר וסיפרה לה את הסיבות לבואן יחד עם דודתה גב' טלמור לחווה של אמנון, וגם הוסיפה לספר על אחיה יואב.
"הוריי נמצאים זו השנה השלישית בשליחות באוסטרליה, מטעם משרד הקליטה. לפני חודשיים מלאו לי 23 אביבים ובאותו חודש מלאו גם לחברתי סיגל 23 שנים. כמתנת יום הולדת משותפת יצאנו שתינו לחופשה מהעבודה והצטרפנו אל דליה המתעקשת למצוא לנו 'שידוך' באזור מדברי זה.
אני אוהבת מאוד את דודתי, אך אין לי כל עניין בקשירת קשר זוגי בשלב זה בחיי. לעומת זאת, לחברתי סיגל אין כל התנגדות לכך היא טיפוס ביתי ואני לעומתה תכננתי להמשיך את לימודי האקדמיים במכללה למינהל, ובעתיד לפתח לדרכי בעולם כאשת קריירה. לגבי אחי יואב הוא הרבה יותר מחושב, את לימודיו במסגרת השכלה גבוהה, סיים לפני שנתיים וכעת הוא מבסס את מעמדו בחברת כלכלנים ויועצי תקשורת, בקצב מניח את הדעת.
עליו דודתי סומכת שבבוא היום יבשיל ליצירת קשר רציני ומחייב."
"אחותי נשית וחיננית. ברגע שראיתי את אחיך חשבתי עליה ועד כמה שהיא...", תמר חייכה ועצרה בשטף דיבורה על אחותה.
"כמה שהיא מה?" שאלה מיכל בסקרנות.
"אחותי, היתה מתאהבת בגבר חביב ומקסים כמוהו, ועושה רושם שאחיך הינו בר-מזל", השיבה לה תמר.
"איפה נמצאת אחותך?" שאלה מיכל.
"היום נודע לי שהיא נמצאת באגף הזוחלים והמכרסמים", השיבה.
"את לא מתכוונת לסמדר?" שאלה מיכל וחיוך בזוית פיה.
תמר הנהנה בראשה לחיוב.
"דיברנו מספר פעמים בטלפון, נראה שבכל פעם כשהיא מתקשרת לאמנון כדי לדון איתו באיזשהו עניין אני נמצאת במקום ועונה לשיחה. היו לנו מספר שיחות מעניינות וצחקנו הרבה יחד."
"סמדר, אחותך הגדולה?" שאלה.
"כן. סלחי לי שעלינו להפסיק את השיחה אך עלי להודיע לה שהגעתי לפני שיספרו לה זאת אחרים. אמנון סיפר לי שכדי לטלפן לאגף בו היא נמצאת אני יכולה לחייג דרך הטלפון מביתו."
"זה נכון, כאן נמצאת המרכזייה שמקבלת ומנווטת את השיחות לשמורה ולמקומות אחרים שבשטח האחוזה. המרכזים הרפואיים והמצפה אינם מחוברים למרכזייה הישנה, להם יש קווים נפרדים המחוברים למרכזייה חדישה. מכשיר הטלפון נמצא בקצה המסדרון תלוי על הקיר, מדגם ישן נושן, שאמנון מעולם לא טרח להחליפו. תראי את שמות הקווים על הלוח הנמצא בסמוך למכשיר הטלפון."
מיכל ניגשה לרגע לחלון חדרה של תמר וראתה מרחוק את יואב השב מהים, צועד לאטו לכיוון הבית. יואב נכנס לבית והלך ישר לחדרו, שם פשט את בגדי הצלילה, התקלח, לבש גופיה ומכנס קצר ונשכב לנוח.
עד שנרדם קרא בספר להנאתו.
"אני מקווה מאוד שסמדר נמצאת כעת במשרדה ולא יצאה לשטח"
"רוב הסיכויים הם שהיא נמצאת כעת במשרדה, בעוד שעתיים לערך יחשיך והיא בוודאי לקחה זאת בחשבון." יידעה אותה מיכל.
תמר יצאה מהחדר ופסעה לאורך המסדרון וניגשה אל מכשיר הטלפון.
בתחילה התקשתה להפעיל את המרכזייה ואז מיכל ניגשה ועמדה לצדה מוכנה לסייע לה. כשהשיגה לבסוף את הקו המיוחל הסתובבה מיכל כדי לשוב לטרקלין, ובטרם הספיקה לעשות זאת שמעה את קולה של סמדר עד למקום בו עמדה, זועמת וצועקת על תמר.
"התכוונתי להתקשר כעת לבית, למה לא התקשרת אלי לפני שעזבת את חיפה. נכון שכתבתי לך שיש סיכוי שתמצאי עבודה כאן, אך קודם היה עלייך להודיע לי שאת מתכוונת לבוא. באמת שאינני מבינה מדוע פעלת כך."
"לידיעתך סמדר, טלפנתי אלייך מספר פעמים ולא היתה תשובה. רציתי להגיע אלייך ישירות והגעתי לכאן, לשטח החווה... מי זה שהתקשר להודיע לך על בואי?"
"יוחאי הטייס התקשר ורצה לדעת אם את אמורה להגיע אליי. ללא ספק לא בזבזת זמן מיותר, נכון?" נזפה סמדר באחותה הצעירה.
"סמדר, הקשיבי לי. אני מודה שהייתי צריכה להודיע לך מראש אבל, פעלתי מתוך ייאוש בעקבות דברים שעברו עליי מאז ירדת דרומה."
מיכל מיהרה לקחת את האפרכסת מידה של תמר שהחלה דומעת.
"עכשיו, תקשיבי לי את, אני לא בטוחה שאת קולטת למה גרמת. אני רואה כעת עד כמה שיחת טלפון יכולה להטעות. אחותך נסעה את כל הדרך הארוכה הזו כדי לפגוש בך ובגלל שלא היה לה אפשרות להגיע אלייך ישירות היא מטלפנת אלייך כעת. אין זו סיבה מספקת כדי לנזוף בה כאילו היתה ילדה קטנה...", אמרה מיכל לסמדר.
"מי זאת? אם מי אני מדברת?" קולה של סמדר התמתן בהדרגה.
"מיכל מדברת, הבחורה שעונה לך תמיד בזמן האחרון כשאת מחייגת לביתו של אמנון תמיר", השיבה.
"אני מבינה", קולה של סמדר השתנה ונרגע.
לפני שניגשה תמר לטרקלין פנתה תחילה לחדרה, שטפה את פניה והרגיעה את עצמה. היא נשארה בחדר עוד זמן מה ולאחר מכן הלכה לשם כפי שעשו
כולם אחרי ארוחת הצהריים, פרט ליואב שיצא לצלול בים ושב מאוחר יותר.
כשנכנסה תמר לטרקלין הבחינה שהוא מרווח מאוד והרהיטים בתוכו מועטים דבר שאופייני במיוחד בבית רווקים. סוכנת הבית הוסיפה אגרטל עם פרחי בר צבעוניים, מהאזור, אותו הניחה על גבי השולחן. מעל למשקוף הדלת הפונה למרפסת תלתה וילון ארוך עשוי מתחרה, נעשה בעבודת יד. על הכוננית הונחו צדפים וקונכיות בצורות ובגדלים שונים יפים למראה, ועל הרצפה בסמוך לדלת הפונה למרפסת עמד כד רחב וענק ובתוכו אבנים צבעוניות על שכבת חול צבעוני מהאזור.
גברת טלמור תפסה את תמר שקועה במחשבות ובכל זאת פנתה אליה.
"יש לך אחות הנמצאת בשמורה?" התעניינה.
תמר הנהנה בראשה לחיוב. היא חשבה לעצמה שדודתו בוודאי שמעה אותה משוחחת עם סמדר אחותה, ומהשיחה איתה הגיעה למסקנה זו.
"את מתכוונת לנסוע אליה?" הסתקרנה.
"רוצה מאוד ברגע שיתאפשר לי הדבר", השיבה לה תמר.
התנהגותה של הדודה נשתנה במפתיע; כדי להסיח את תשומת הלב שהיה עד כה כלפי תמר דיברה גב' טלמור עם יתר הנוכחים בחדר על ארוחת הערב המתקרבת.
"אני תוהה מה נעמי תגיש לנו הערב לארוחה. מדי יום בארוחת הערב היא מגישה בשר כבש צלוי בתוספת תפוח-אדמה ובטטה אפויים בתנור וסלט ירוק, ובכלי נפרד ובו רוטב פלפלים עם ריחן."
לתמר זה נשמע טעים למדי. היא לא אכלה ארוחה מסודרת עם כל אבות המזון במשך חודשים ארוכים וכל תבשיל שיוגש בארוחת הערב יערב לחיכה עד מאוד.
"לאמנון, זה לא משנה מה יוגש לשולחן בצהריים או בערב. הוא מבין בבישול בשטח, בתנאי שדה. מאז שהגענו לביתו, אמנון נוהג לאכול במזנון בחברת עובדיו", פנתה אל תמר מתוך ידיעה ברורה.
גב' טלמור הניחה שתמר הבחורה החביבה שהופיעה עם אמנון הגיעה לכאן כדי לפגוש באחותה בלבד ולא כדי להשתלט על אחיינה האהוב. מחשבה זו הרגיעה אותה, כנראה, מאוד.
אחרי זמן מה יצאה תמר מהטרקלין וניגשה לחדרה להתרענן מהחום היבש חסר הלחות שעדיין לא התרגלה אליו, והחליפה את בגדיה לקראת ארוחת הערב. ממש לפני שהתכוונה לצאת התקרבה לחלון שבחדרה וראתה את אמנון רוכן אל כלב רועים מתבגר שקיפץ מסביבו בכל פעם שהתקרב אליו. הוא שחרר את הרצועה מצווארו ואפשר לו לרוץ ולקפץ ממקום למקום משחרר את עצמותיו. כשחזר אליו הכלב ליטף את פרוותו ברוך וטפח על גבו.
השמש עמדה לשקוע בכל רגע ובמזרח החלה שעת דמדומים, צמרות עצי הדקל מסביב לא נראו עוד בצבעם הטבעי, וכך גם השיחים שהיו פזורים באזור צבעם דהה לקראת החשיכה. ומנגד, הרי אדום בלטו בצבעם הארגמני. אחרי השקיעה השמיים התכסו בים של כוכבים שהאירו ממרחקים והירח המלא זרח באורו החיוור; בתחילה צבעו היה שילוב של אדום ומעט חום ולבסוף התחלף לצהבהב.
אמנון ותמר נפגשו בכניסה לחדר האוכל ונכנסו לשם יחדיו.
כשנפגשו החמיא לה אמנון על לבושה ותמר חייכה לעברו.
*********************************
יואב התעורר מהתנומה שחטף אחרי שחזר מהצלילה. שטף את פניו וסילק את קורי השינה מעיניו הכהות, סירק את שיערותיו החומות שהתפרעו בזמן שישן, ואחרי שהתלבש הצטרף לחבורה שבחדר האוכל.
בסופו של דבר המנה העיקרית שהוגשה לא היתה מבשר כבש, אלא, דג-ים גדול מתובל ברוטב פטריות סמיך ולצדו ירקות שורש אפויים, וכן הוגשו קנקני מיץ עגבניות קר עם פלחי לימון ונענע להרוות את צימאונם.
"הארוחה נראית ומריחה נפלא... בתיאבון לכולם", אמר אמנון.
המאכלים היו טעימים לחיך והמראה הכללי עשה רושם חיובי.
מבחינתה של תמר ארוחת הערב טעימה ונעימה מאוד; אחרי חודשיים שאכלה רק ירקות טריים ואוכל משומר. להתלונן כשמגישים לך דג-ים שדגו אותו בבוקר והוגש לארוחת הערב בתוספת ירקות אפויים, נראה לה מיותר.
אמנון רוב הזמן התמקד סביב אישה אחת, ולשמחתו הרבה יואב לא נשאר יותר הגבר היחיד שהסב לשולחן מוקף בנשים; כך שמרבית הזמן שוחחה הרביעייה ביניהם הדודה הקשישה, האחים יואב ומיכל וחברתה סיגל.
גב' טלמור שישבה זקופה בכיסאה הראתה סימנים של חוסר מנוחה מצפייה בהתנהגותו של אמנון, אחיינה האהוב, כלפי האורחת שהגיעה היום בהפתעה. מנגד, למיכל לא נגע העניין כלל. לעומתה, סיגל, היו לה רגשות מעורבים למרות שבמשך הזמן מאז שהגיעו לביתו של אמנון מעולם לא העביר לה מסר כלשהו שהעיד על כך שהוא מעוניין בקשר, ובכל זאת ניצוץ של תקווה היה לה.
הארוחה הסתיימה ונעמי שבה עם עגלת השירות ופינתה את הכלים מהשולחן ושבה והניחה בחזרה את המפה הרקומה על השולחן ואחרי כן חזרה למטבח לסידוריה שם.
הבנים הובילו את הבנות לספרייה ואמנון ניגש למערכת המוסיקה והשמיע מאוסף הריקודים הסלוניים והלטיניים שהציפה את כל הבית במקצביה התוססים. מוסיקה שהביעה רגשות מרומזות, מוסיקת קיץ המביאה את ריח הים ואת השתקפות אור הירח... יואב ניגש אל סיגל ומיכל ויצא איתן בריקוד משותף, ואמנון ניגש אל תמר ורקד איתה במשך הערב.
שלוש שעות חלפו מאז סיימה תמר את ארוחת הערב ולא יכלה יותר להעמיד פנים שהעייפות ממנה והלאה. התנצלה בפני כולם והלכה לישון בחדרה.
אמנון ניגש אליה וליווה אותה.
"תמרי, מדוע אינך נשארת עוד שעה נוספת לפחות?"
"צר לי לאכזב אותך אבל אינני יכולה להחזיק יותר מעמד ולהישאר ערה" השיבה והמשיכה בדרכה לחדרה.
אמנון הלך אחריה וכשנעצר בפתח חדרה תפס בזרועה וקירב אותה אליו, חיבק את מותניה, ליטף את גבה ובידו השנייה אחז בסנטרה ונשק קלות לשפתיה.
תמר השתחררה מאחיזתו ונכנסה לחדרה כשהיא טורקת את הדלת אחריה.
הוא לא יעז לפרוץ את הדלת, במיוחד כשהדודה ושאר האורחים נמצאים בסביבה. פשטה בגדיה, כיבתה את האור ונכנסה למיטה.
הזמן חולף והיא לא נרדמת. הנשיקה, החיבוק והליטוף הטרידו את מוחה ולא הניחו לה לישון. קמה מהמיטה ונכנסה להתקלח, פתחה את הברז ונתנה לזרם המים להוריד ממנה את התחושות הטורדניות בעזרת המים הצוננים שניתזו על גופה העייף. יצאה ומגבת גדולה עוטפת את גופה העירום, אז הבחינה שהמוסיקה פסקה. נשכבה על המיטה הנוחה כשכרית מתחת לראשה, עצמה את עיניה ונרדמה מיד.
הבנים יצאו לטיול לילי בשטח החווה. בהזדמנות זו נתנו לעצמם זמן איכות לבנים בלבד, הרחק מהבנות. מכיוון שרוב הזמן אמנון עסוק בחווה ובעסקיו השונים בסביבה ויואב תפוס מרבית מהזמן בענייניו באזור המרכז, לא יוצא להם להיפגש ולהתראות כפי שעשו זאת בעבר.
הם שוחחו על הכלכלה העולמית המשפיעה כיום גם על המצב הכלכלי בארץ ולגבי נושאים אחרים המשותפים לשניהם. זמן מה לאחר מכן שבו לבית והלכו לישון. הבנות נשארו לפטפט מעט ולאחר מכן ניגשו אף הן לישון בחדרן.
תמר עברה את הלילה הראשון בחווה בשינה עמוקה. בבוקר אחרי ההתארגנות היומיומית ניגשה אל חדר האוכל, שם פגשה ביואב מיכל וסיגל אוכלים ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית שכללה: סלט ירקות ומוצרי חלב טריים מהמשק המשפחתי, ביצים, זיתים, ממרחים שונים תוצרת בית, לחם כפרי ביתי פרוס, מיץ טבעי קר ושתייה חמה לפי בחירה.
"בואי הצטרפי אלינו תמר", הזמינה אותה מיכל.
"תודה, אשתה רק קפה", אמרה והסבה לשולחן.
תמר שמה לב שאמנון וגב' טלמור דודתו לא נכחו בארוחה.
"היכן אמנון?" שאלה.
"יצא מוקדם עוד לפני הזריחה", השיב יואב.
אמנון השכים לפני כולם כהרגלו והכין לעצמו כריכים, יצק קפה לתרמוס, והלך למשק החי והחקלאי ובדק עם העובדים שהכול כשורה.
עבר מענף אחד למשנהו, לבסוף פנה וניגש למשרדו שם בדק את התרשימים והדו"חות שהצטברו על שולחנו מאמש; בזמן שהיה עסוק בכיבוש אחרי ליבה של תמר, האישה שנכנסה לחייו כמו לפי הזמנה אישית.
שעה לאחר מכן צלצל הטלפון במשרדו ומעבר לקו היתה זו סמדר אחותה של תמר, שהתקשרה להתנצל בפניו לגבי מעשיה של אחותה לאחר ששמעה על בואה מיוחאי הטייס. אמנון שמע את קולה נסער במקצת וניסה להרגיע אותה. הוא הבטיח לה שהכול בסדר, והזמין אותה לקפוץ לביקור במשך היום בביתו כדי לשמח את אחותה.
סמדר הודיעה לו שתשמח מאוד לעשות זאת.
בינתיים, בביתו של אמנון פרט לתמר כולם יצאו לדרכם.
תמר חשה חסרת אונים; למרות שהגיעה לאזור בו נמצאת אחותה היא עדיין היתה רחוקה ממנה ולא ראתה אפשרות נראית באופק שיוכלו להיפגש.
היא החליטה לגשת לחוף הים ולסייר באזור. כשהגיעה לחוף פגשה ביואב שירד לצלול, לבוש בבגדי צלילה. לאורך החוף ראתה על החוף קונכיות וצדפים בגדלים שונים ויפים למראה, כאלה שלא ראתה מעולם.
הזמן חלף ואמצע היום הלך וקרב, הלכה לאיטה בדרכה אל בית האחוזה שעל הגבעה. בחוץ חם ויבש וכשנכנסה פנימה משב רוח קרירה ונעימה קיבלה את פניה. תחילה ניגשה אל חדרה התרעננה החליפה בגדיה ונשכבה לנוח. כעבור זמן מה ניגשה לטרקלין ולהפתעתה פגשה באמנון קורא בעיתון, מחכה לשובה.
ברגע שנכנסה לחדר פנה אליה ואמר: "אחותך טלפנה אליי ולא הפסיקה להתנצל בשמך, היא נשמעה מודאגת במקצת."
"סיפרת לה שאני בסדר ושתסיר דאגה מליבה?" שאלה.
"בהחלט. אלו היו המלים שלי פחות או יותר." השיב.
"יש סיכוי שאראה אותה בהקדם?"
"הכול יכול להיות... זה תלוי בעבודתה שם."
"מה שהפריע לי יותר מכל כששוחחתי איתה היה הדרך שסיפרו לה על בואך, כשהגעת לכאן במפתיע. אחותך סיפרה לי שיוחאי הטייס היה זה שטלפן אליה מיד עם בואו לטרמינל בשדה דב, בת"א. מבלי לחשוב תחילה על כך שאינך יכולה להגיע מיד אליה. היה זה חוסר התחשבות מצדו, אך על כך אדבר איתו בנפרד."
"תמרי, יש משהו שעליי לדעת ואינך מספרת לי?"
"אינני יודעת על מה אתה מדבר" תהתה למה הוא חותר בשאלתו.
"את בטוחה?" שב ושאל.
"לא עברה יממה מאז נפגשנו ואתה מטיל ספק בדבריי, וזו הפעם השנייה אם זכרוני אינו מטעה אותי." הטיחה לעברו.
"כל מה שיש בינינו קיים מבחינתי ואני מקווה שגם מבחינתך, לכן אני מבקש שתשתפי פעולה."
"בסדר", השיבה מחוסר ברירה ועזבה את החדר.
בסביבות השעה 13:00 הופיעו השאר ויחדיו פנו אל חדר האוכל, שם המתינה להם ארוחת צהריים קלילה שהתאימה למזג האוויר הקיצי ששרר בחוץ.
שעה לאחר שסיימו את הארוחה יצא אמנון לסיור ברחבי השמורה ברכב השטח הנמצא ברשותו. לפני שיצא טלפן אל סמדר אחותה של תמר והודיע לה שהוא בדרכו אליה, לאסוף אותה. היא שמחה מאוד על ההזדמנות לפגוש באחותה מוקדם משתכננה...
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן©
