נבכי השכחה

יָמִים גּוֹמְלִים כִּפְלַיִם חִיּוּכִים
לְזִכְרוֹנוֹת עוֹלִים מִנִּבְכֵי שִׁכְחָה
מְצֻפִּים יַלְדוּת מְגוֹנֶנֶת וַאֲהוּבָה.
זְרִיחוֹת מְשֻׁנּוֹת צָבְעוּ יַלְדוּתִי
הֵנִיעוּ אוֹתִי לִיצִירָה וּקְרִיאָה.
בִּימֵי הַתְּכֵלֶת הָעַזִּים נִשְׁאַבְתִּי
לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹת וְדִמְיוֹן רַב הוֹלִיךְ
צְעָדַי לְיַלְדוּת מְאֻשֶּׁרֶת וּפֹרִיָּה.
וְשִׁירִים נִכְתָּבִים מִלֵּב סוֹלֵחַ וּמוֹדֶה
עַל יְמֵי פָּז מְאֻשָּׁרִים שֶׁנּוֹלַדְתִּי אֲלֵיהֶם
 לַמְרוֹת תְּנָאֵי חַיִּים קָשִׁים.