שוב...

צנוע: אתה רק נוצר זיכרונות, צלילי שפתיים, מגעי חלציים וכמהה לריחות גן עדן, לשעות גנובות, למים מתוקים, שרווינו. תודה רבה לך משה היקר, שבת טובה.

מילותיך, שהן כולן כמיהה והשתוקקות הזכירו לי את האימרה הידועה: "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם". 

יופי של שיר התופס את הרגעים הקסומים-גנובים באבחת עט.

עונג לקריאה..שיר יפיפה משה יקר..

שבת שלום מבורכת וטובה

ממני שמאי..

געגוע רך וענוג ניבט מן המילים. כתוב יפה כל כך. דמותה זכורה לך היטב.

משה יקר, אח שלי,

אשמח לקבל ממך שיר לדף הבית. את השיר שלח בבקשה אלי למייל:

[email protected]

תודה רבה ושבת נעימה,

גלי

כמו כן,אשלח לך בע"ה??

השיר מתאר כמיהה עזה לאהובה מן העבר, דרך תיאור חושני של חיוכה, גופה, ורגעי אינטימיות משותפים. הדובר (אתה) אינו "אומן" או "צייר", אלא אדם שזוכר, מתגעגע ונמשך בעוצמה לזיכרונות של אהבה גופנית ונפשית.

הזיכרון של אהבה חושנית – חיוך, מגע, ריח – נותר חי גם אחרי תומה. השיר מבטא את הפער בין עבר עשיר בתחושות לבין הווה של געגוע וצימאון לקרבה שהייתה.

יפה כתבת משה.

שבוע טוב ושקט

שמוליק