כּוֹתְבִים, כּוֹתְבִים, / מִי שֶׁמַּאֲמִין ... /

.

כּוֹתְבִים, כּוֹתְבִים, / ©רבקה ירון

*

כּוֹתְבִים עַל הַחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם וְכוֹתְבִים-חוֹרְטִים עַל גֶּזַע הָעֵץ כּוֹתְבִים מִכְתָּב

וּמַחְבִּיאִים בְּסֵפֶר וְכוֹתְבִים שִׁיר וּמַחְבִּיאִים בַּמַּחְבֶּרֶת כּוֹתְבִים פִּרְקֵי יַלְדוּת

וְכוֹתְבִים פִּרְקֵי נַעֲרוּת כּוֹתְבִים חֲלוֹמוֹת וְכוֹתְבִים אַכְזָבוֹת כּוֹתְבִים אֶת

שֶׁבּוֹעֵר וְכוֹתְבִים אֶת שֶׁקּוֹפֵא בְּלִי לָדַעַת שֶׁכּוֹתְבִים-שֶׁתָּמִיד-תָּמִיד

כּוֹתְבִים

.

.

.

.

.

מִי שֶׁמַּאֲמִין ... / [פָּארָאצֶלְסוּס*] / ©רבקה ירון

*

מִי שֶׁמַאֲמִין שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת מַבְשִׁילִים בְּעוֹנַת הַתּוּתִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל אוֹדוֹת

הָעֲנָבִים.*

.

וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהַחַיִּים הֵם הַחִבּוּק שֶׁל אַבָּאִמָּא כְּשֶׁהָיִיתִי קְטָנָה וְאַחַר כָּךְ

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁרַק בֻּבּוֹת יָפוֹת זוֹכוֹת לְאַהֲבָה וְאַחַר כָּךְ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי כּוֹחַ

לְשִׁנּוּי הָעוֹלָם מִסָּבִיב וְאַחַר כָּךְ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁעוֹד אֶלְמַד הַרְבֶּה מְאוֹד וְאַחַר

כָּךְ הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְהַכִּיר וּלְהָכִיל כָּל דָּבָר וְכָל יְצוּר וְכָל  בֶּנְאָדָם

בַּאֲשֶׁר הוּא יִחוּדִי וְחַד-פַּעֲמִי וְתָמִיד הֶאֱמַנְתִּי שֶאִדַע לַעֲמֹד בְּעֵת צָרָה וְהַ

צָּרָה הִגִּיעָה בִּצְרוֹרוֹת הִגִּיעוּ הַצָּרוֹת-הַצְּרוּרוֹת  וַאֲנִי קְטַנָּה מְאוֹד לֶאֱהֹב.

.

.

*המשפט הנ"ל הוא הפָּסוּק האחרון במשפָּט עַל אַהֲבָה מאת פאראצלסוס [המאה

 ה-XVI].