שחרור השרון

לאחר כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, בין 1917-18, הבריטים, בשנת 1921, מחלקים את המרחב ל3 אזורי מנדט:

עירק, אמירות שני עברי הירדן שכוללת את רוב ארץ ישראל וארץ השרון הזעירה, מעין משולש שקודקודו הצפוני חיפה ושני בסיסיו מורדות הרי הודה ואיסדוד במערב. הוא כולל את המרחב של מישור החוף, השרון, השפלה ומורדות הרי יהודה והשומרון, כל זה מיועד כמנדט לבית לאומי ליהודים. אך ערביי האזור לא מסכימים ודורשים להסתפח לסוריה או לאמירות שני עברי הירדן. יותר מאוחר הם מבססים לאומיות שרונית כתשובת נגד בציונות. הבריטים עוזבים ב48. מדינת ישראל  קמה, ומנגד אמירות שני עברי הירדן כובשת את לוד ורמלה והרצועה המזרחית (מורדות הרי בנימין ושומרון). בשנת   64 מוקם בלוד ארגון לשחרור השארון שמבקש לשחרר את כל השרון מהכובש הציוני. בשנת 67, במסגרת מלחמת מגן מדינת ישראל השרונית כובשת את לוד רמלה והרצועה המזרחית. והשרונים מאמצים טענה כי ישבו באזור 3000 שנה כעם שארוני והציונים שבאו מאירופה גזלו את אדמתם. גם הסכמי אוסלו שנחתמים בשנת 93 ומעניקים אוטונומיה לרשות השארונית ברצועה המזרחית ובאגן לוד רמלה, לא מורידים את גובה הלהבות. הרצועה המזרחית הופכת לאזור מדמם.

אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה – כנס סטודנטים על "צדק קולוניאלי במזרח התיכון"

אביב 2024

האולם היה מלא בסטודנטים אמריקאים, רבים מהם לבשו חולצות עם סיסמאות על זכויות אדם וצדק גלובלי. על הבמה עמד ד"ר נעים רמזי, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת בית נבאללה, ולצדו מצגת ובה מפה של אזור השרון, מחולקת לפי הצעת האו"ם מ-1947.

"רבים מכם שמעו רק את הנרטיב הציוני," פתח נעים את דבריו, קולו רגוע אך תקיף. "אבל אני כאן כדי לספר לכם את האמת – האמת של העם השרוני, עם ילידי עתיק ששורשיו מהיבוסים הערבים, שעם הכיבוש נעשה קורבן לפרויקט הקולוניאלי הציוני."

כמה סטודנטים הנהנו. אחרים החזיקו דפי עמדה שחילקו פעילים מהתא השרוני בקמפוס. עליהם נכתב: "האם ידעתם ש-70% מאדמת ארץ השרון ניתנו ליהודים בהצעת החלוקה של האו"ם?"

נעים הצביע על המפה. "האו"ם הציע לחלק את השרון לשתי מדינות: 70% מהשטח ניתן ליהודים, בעוד שלוד, רמלה, מובלעת יפו והרצועה המזרחית יועדו למדינה השרונית. אבל מה קרה בפועל? המדינה השרונית שלנו מעולם לא קמה. הציונים גזלו את אדמתנו המעטה."

הוא השתתק לרגע, נתן לדבריו לחלחל, ואז המשיך: "ובכל זאת, אז הגיע 1967."

נעים לחץ על השלט, ועל המסך הופיעה תמונה של חיילים ישראלים צועדים בלוד.

"ב-1967, ישראל השרונית לא הסתפקה במה שהיה לה. הם חיפשו תירוץ, וכשהמתח באזור עלה, הם פתחו במלחמה שתוכננה מראש. בתוך ימים הם פלשו לרצועה המזרחית, כבשו את לוד ורמלה הכיבוש הזה נמשך עד היום! הציונים מדכאים אותנו, התנחלויות גזעניות מוקמות על אדמות הרצועה המזרחית, ראס אל עין ובקרבת לוד.

סטודנט אמריקאי הרים יד. "אבל ישראל השרונית טוענת שהם שחררו את השטח הזה, ושבעבר הוא היה חלק מהמנדט שניתן, זה המעט שבמעט שהבריטים הקציבו להם מתוך השטח העצום של המזרח התיכון"

נעים חייך חיוך מריר. "תחשוב על זה כך – אם פולשים לבית שלך ומכריזים שהוא היה שייך להם לפני שנים, זה מצדיק את הכיבוש? אנחנו עם שרוני, היושב על אדמתו אלפי שנים. הציונים תמיד חיפשו דרך להשתלט על כל ארץ השרון. הם לא הסתפקו במה שקיבלו בהצעת החלוקה של האו"ם, הם רצו הכול. ומה עם תושבי לוד ורמלה? מה עם הכפרים של הרצועה המזרחית? מה עם ערביי יפו שחלקם גורשו ב48, חלקם חיים תחת כיבוש צבאי, אחרים נאלצו להפוך לאזרחים סוג ב'."

תלמידה עם שיער צבוע בכחול קמה והחזיקה דגל שעליו נכתב "צדק לשרון". "אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשחרר את השרון?"

"התחילו בלהשמיע את קולנו," ענה נעים, קולו מלא תשוקה. "דברו על הכיבוש השרוני! דרשו מהממשל האמריקאי להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל! באומ הכירו מזמן בזכות השרונים להגדרה עצמית. זהו מאבק בין קולוניאליזם לשחרור, בין כובשים לנכבשים. עלינו להיאבק, כי רק צדק יביא שלום, לכן אימרו, מהים עד ראס אל עין, שארון תהיה בת חוריין..."

מחיאות כפיים מילאו את האולם. מחוץ לאולם, קבוצה קטנה של סטודנטים ישראלים ניסתה להתווכח עם הנרטיב, אבל נראה היה שהרוח בקמפוס השתנתה. הסממה "שחרור השרון" נשמעה יותר ויותר ברחובותיה של כל עיר.