תְּמוּנָתָהּ שֶׁל סָבְתָא שָׂרָה / בָּאָה מִן הָאוֹר /

 רבקה יקרה זיכרון מרגש

הראשון: נלהב: את מחפשת את הסיגריות שלך כשהמחסן מבולגן ויש הפסקת חשמל ואת מוצאת תמונתה של סבתך שרה מחייכת במזוודה והיא לא רואה אותך מעשנת.

השני: מעורר תהיות, זועק: היא באה מהחושך כשיש כאן כאור כאילו החמה מספיקה לנסוך אורה על הכול. 

תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב ומיטיב.

שורשים ליטאיים? מה נפלא הדבר ומה יפה הוא השיר. גם שורשי שלי עמוקים בוילנה העיר.  

1. 

השיר בוחן את הקשר בין הדורות דרך חפץ אישי – מזוודה ישנה. המזוודה, שנושאת עמה היסטוריה משפחתית עשירה בצורת תמונות , הופכת לגשר בין העבר להווה, בין התמונה של סבתא שרה המחייכת  לבין הנכדה המעשנת שזו את רבקה יקרה.

2.

אור השמש לא מסתיר את העוולות ואת החושך שקיים כאן במחוזתנו והכל בניצוחו של הנאשם בפלילים וחבר מרעיו.

שני שירים קצרים אך נוגעים בנפש , הראשון מרגש והשני נוקב בביקורתו.

יום שני מבורך

שמוליק

את מחפשת במחסן חפיסת סיגריות ובמקומן מגלה את תמונתה של סבתא שרה מחייכת. למרות הכל, למרות כל התלאות שעברה והמעברים ממדינה למדינה. עד שהגיעה אל ארץ השמש-והאם שם יש רק אור? 

ובעודך מחפשת סיגריות - המזוודה - נופלת נתפתחת תמונה של סבתא שרה - והיא לא רואה ש....
נהדר

~
ותמיד לבוא מן האור - 
ועוד בחג האורים הממשמש ובא
סורה חושך - 
נפלא

רבקתי היקרה, כמה טוב שחיפשת סיגריות, וכך גילית בין מזוודות ישנות ושלל מזכרות וזכרונות, את תמונתה של סבתא שרה, ולא סתם תמוה אלא סבתא שרה מחייכת.

והחיוך הזה כולו אור.

ועוררת בי רבקתי היקרה, עוררת בי זיכרון. פעם בחיפוש בין תמונותיו של אבי, מצאתי את תמונה של חיוכים .

חיוכים שנשלחו ,שנה לפני המלחמה הנוראה, אל הבן והאח שבפלסטינה. 

מכל המצולמים רק סבתא שלי שרדה, אבל החיוך שלה לא שרד,

שנים היא לא חייכה, עד שפגשה אותי, שנה אחרי המלחמה.

ואני ציירתי את החיוך שלה, כשידיו של סבא שלי, שמת בגטו, מחבקות אותה.