בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי

בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי / יהושע רוזנברג

בְּשָׁכְבֵךְ בַּחֲדַר הַמִּיּוּן  

צָעַק אִישׁ אֶחָד

זַעֲקַת שֶׁבֶר

צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד,

בִּרְאֹתוֹ כִּי מֵתָה אִשְׁתּוֹ בִּזְרוֹעֹתָיו.

הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת כָּל הַבַּיִת.

וְהָאִישׁ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל

לִפְנֵי מִטַּת אֵשֶׁת  נְעוּרָיו

נִקְבְּצוּ אֵלָיו יְלָדָיו

וְקָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים

וַיִּבְכּוּ אִתּוֹ הַרְבֵּה בֶכֶה

וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק.

וְאַתְּ אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי:

"אַתָּה מִכְּאֵב לֵב לֹא תִּצְעַק,

קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה לֹא תַּשְׁמִיעַ,

לֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ

וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ לֹא תְּיֵלִיל",

וַאֲנִי לֹא שָׁאַלְתִּי

אם צַו הוּא אוֹ עֲתִידוֹת הִגַּדְתְּ לִּי.  

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי כִּי מַתְּ

לֹא זָעַקְתִּי מָרָה,

לֹא נָשָׂאתִי אֵלַיִךְ קִינָה

לֹא הִשְׁמַעְתִּי עָלַיִךְ בְּקוֹלִי וָאֶבְכֶּה,

בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי,

קוֹל בִּכְיִי לֹא תִשְׁמָעוּ.

מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה

וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה

וְאֶבְכֶּה אֵלַיִךְ בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר.

שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי

אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל מוֹת נָעֳמִי.